הילדה שבתוכי

אני רואה אותה מביטה בי

הילדה הקטנה שבי

מביאה איתה את המקומות הכי נמוכים

שיכלתי להיות בהם 

והייתי...

היא מביטה מהנהנת וכמו אומרת

דבר לא השתנה

הנה את שוב באותה הפינה

אני לוקחת אותה אלי

ומביטה עמוק בעיניה השחורות

הביטי, אני אומרת

הצבע השתנה בעיניים ,

לבד

לא עשיתי דבר

הביטי בי,

אני מושכת אותה יותר פנימה

ומוציאה את המקומות החלולים שבי

אני כבר לא נופלת כ"כ למטה

כן, היא מהנהנת

אבל יש עדיין נפילות לאותם מקומות

ואני שותקת ומסכימה

זה חלק ממני,  אני מוסיפה

היא נשכבה לידי צמודה

מחבקת והודפת

לפעמים אוהבת , לעיתים מגדפת

ואני נמשכת לעולם שלה

העולם שלה בנוי על העבר

על מה שהייתי וכמה נפלתי

מתי נפגעתי ואת מי שכחתי

והספירה של הזמן ואיזה חלומות הגשמתי איתה

היא מעליי

אך היא לא נותנת לי ללכת בלעדיה

היא אוחזת בידי ומושכת אחורה

אני כבר מזמן הבנתי

שלהרפות מידה  כנראה לא אוכל

הדבר היחידי שנותר לי לתת לך ,

אני מוסיפה לעברה

הוא לקבל אותך אלי

ולהבין שאת עדיין ילדה

ואני כבר מעל.