חזרה ליצירות
סיפורים

שאלת השאלות

כיכר המדינה | (18/01/2012 07:14) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אין לי מה ללבוש! אמרתי שוב כשנעמדתי מול ארון הבגדים, אותה סאגה חוזרת ונשנית, מרגיש כמו ילדה שעומדת לבחור בגדים לבית הספר. חשוב לה מה יגידו עליה, איך היא תתפס בעיניי החבר׳ה.
רוצה לעשות שינוי בחיים, רוצה שהכל יעלה עליי בלי להתלבט שעות. רוצה את חופש הבחירה, אך המציאות טופחת על השכם - יותר נכון מכה כל הגב , תתמוד אחי זה מה יש.

חולצה מכופתרת, מכנסיים מגוהצים, נעליים מצוחצחות כך אפשר לצאת לעבודה.
נושק לאשתי לוקח את כוס הקפה המהבילה ויוצא לדרך. 
האוטו חדש מהניילונים, צבע לבן כדי שלא ינקר עיניים. 
מוציא את מכונת הגילוח מתא הכפפות ובין רמזור אדום למשנהו מסיים לסדר את המראה המגוהץ.
אותו מראה שרק מכסה על מה שהיית לפני כמה דקות, אך בפנים עמוק בלב - עדיין אין לך מה ללבוש. 

הצורך בחידוש מכה גלים חוצה תרבויות, יש בך את הצורך להחזיק את הדבר הכי חדש הכי יפה וכל זה בשביל מה ? 
שאלת השאלות- שאלה טובה שאלת בני אך את התשובה תצטרך למצוא לבד. 
בתוך נבכי נשמתי אני מחפש, חופר בציפורניים זבות מדם אך את התשובה אינני מוצא. 
איפה ספר החוקים איפה היצרן שאוכל להתלונן! הרי הגוף הזה שבור! מקולקל! איפה מחלקת שירות הלקוחות שתענה לשאלתי?
אך שאלות אלו נותרות ללא מענה אנושי. שאלות אלו מהדהדות בכל יום בתוך הלא מודע. כמו שק הנישא על כתפו של אדם המט ליפול השאלות מכבידות. 
בהתבוננות מעמיקה בתוך שאלות אלו מחפש אני את הקשר הקו המחבר שישזור לי את שאלת המפתח. 
והתבוננות זו אורכת זמן, שעות, ימים, שנים. 
רוצה אני לצעוק אותה אבל אין בי את האומץ הדרוש, אז אני כותב אותה.
כותב אותה על דף שורות צהוב עם שורות ישרות באנליות שאפילו דף זה יודע את ייעודו בחיים, ואני, אני לא מוצא.
לא מוצא את ייעודי בחיים, וזאת באמת השאלה הקטנה שבשאלות. 
אתם מוכנים? יושבים חזק? שלא תיפלו לי אחר כך. האם אני משוגע? שכבר עברתי יותר מרבע שנות חיי ועדיין איני מוצא או מרגיש מהו ייעודי בחיים. אז אולי אני באמת משוגע שסתם יושב וכותב שורות אלו במקום לצאת ולחפש.
יום יום מעביר את הזמן, העבודה קלה ולא דורשת יותר מדי. נעביר עוד שנה, מחר נחפש עבודה חדשה שתחזיק אותי עוד קצת עם הראש מעל המים. וכך מתגלגל לו גלגל החיים יום ועוד יום יום ועוד יומיים, עד שלבסוף אולי אמצא.

תגובות

חזרה ליצירות