אופליה מציירת

מעריצה ומהללת את האובייקט;

נותנת את כל כולה.

היא משרטטת קו,

מעבה ומצלילה בעדינות,

מוסיפה לו נפח הרמוני,

מוחקת כל פגם.

וכשהיא מציירת היא שונאת,

אפילו מתעבת את האובייקט -

לא מרחמת עליו.

ואם יתחנן לקו הולם

תשרוט אותו על גבי הדף,

תשחיט ותשחיר,

תוציא ותשאג.

וכשהיא מציירת היא עצובה,

היא מבכה את האובייקט

מרחמת על עצמה.

היא מזילה דמעה

ומרטיבה את הדף.

מקשקשת ברעד,

צובעת בדם.

אופליה תצייר אם רק תבקש.

תשאלו את המלט.

 ©אוריאל לפידוס