שביל נקם

שְׁבִיל נָקָם

וְאַתְּ כְּרוּח הַּמִדְבָּר, חָמָה כְּאֵשׁ לוהֶבֶת

הַּמְרִימָה עָנָן אֲבָק הַּמְכַסֶה עַל יְשִׁימוֹן.

וְאַתְּ גַּרְגִיר שִׁרְיוֹן בּוֹהֵק, שַׂלְמַת קַשְׂקַשׂ כּוֹאֶבֶת

שׁוֹעֶטֶת בִּשְׁבִילֵי צִיָיה, מָּכָּה בְּשִׁיגָעוֹן.

עַל מָּה טְפַרָיִיךְ חוֹל שָׁלוּף שׂוֹרֵט כְּסָכִּינִים?

עַל מָּה זֶה חֶרֶב לְשׁוֹנֵךְ חָדָה, נִנְעֶצֶת בִּבְשָׂרִי?

וְלָמָה שְׁתֵי עֵינָיִיךְ אֵשׁ ,לְהַבִים מְשׁוּנָנִים?

בְּעוֹר שִׁינַיי מִמֵךְ נִמְלַט, כָּל עוֹד עָלַיי עוֹרִי.

כּוֹשֵׁל סוּמָא, נִרְמַס לְדַק, בְּגַּל אֵשׁ רוּחוֹתָּיִיךְ.

נוֹפֵל וְקָם עַל שְׁבִיל נָקָם אֶל מוּל כּוֹחוֹת הַּאוֹב.