חֵרוּת... נִקְנֵית הִיא בְּדָם

חֵרוּת... נִקְנֵית הִיא בְּדָם...

וְאֵין זֶה מוּבָן מְאֵלָיו הַהָלִיכָה עַל דֶשֶׁא.

וְאֵין זֶה מוּבָן מְאֵלָיו הַצְפִיָיה בַּשְׁקִיעָה.

וְאֵין זֶה מוּבָן מְאֵלָיו שֶׁמִתְעוֹרֵר פֶּתָע חֶשֶׁק,

לְחִיבּוּק, לִנְשִׁיקָה אוֹ לִסְתָּם נְגִיעָה.

חֵרוּת...מְהוּלָה לָּה בְּדָם...

וְיָעִידוּ הַּצָלָקוֹת שֶׁמְעַטְרוֹת אֶת הַגוּף,

וְיָעִידוּ כָּל אֵלֶה שֶׁחַשְׁבוּ אֲחֶרֶת,

וְיָעִיד גַּם הַפֶּצָע בַּבָּשָׂר הֵחָשׂוּף ,

שֶׁדִמֵם וְנָטָף עַל קִרְעֵי נֵס הַמֶרֶד.

חֵרוּת... שְׁזוּרָה הִיא  בְּדָם...

וְהִיא אֵשׁ בְּלִבָּם עַד בּוֹא יוֹם אֲחְרוֹן.

וְעֵת רָכּוּת שֶׁל ּשַׁלְוָוה תְּהֵא לָה כְּסוּתם,

וְעָפַר אֶרֶץ אֲהָבָתַם יְכַסֶה עַל אֳרוֹן,

תָּבוֹא אֶל כְּלִיל שְׁלֵמוּתָה וְתְּהֵא חֵרוּתָם.