חזרה ליצירות
שירים

אהבה בגיל השלישי

נועם | (24/01/2012 14:23) | 138 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
קראתי כאן את שירו של בר-אור זיגי 
"למה זה בורח". 
אני מבקש להגיב על שירו בדברי הבאים.

אני לא יודע מה קורה אצל אחרים
אני יכול להעיד רק על עצמי. 
בחלוף השנים
אהבתנו לא ברחה, 
החיבה לא פרחה, 
תשומת הלב לא נעלמה, 
הדאגה זה לזה לא פסה, 

האהבה, תשומת הלב והדאגה 
שהיו בתחילה מכוונים 
כל כולם האחד לשני, 
נדרשו מטבע הדברים 
להיפרס גם על הילדים 
כשאלה נוספו למשפחה.
בשנים האחרונות שמחנו 
לחלוק את אהבתנו ותשומת ליבנו
גם עם הנכדים הנפלאים.

גחלי אש האהבה לא כבו 
הם עוד לוחשים ורוחשים. 
אבל מטבע הדברים בגיל שישים פלוס 
כשההורמונים כבר לא כל כך תוססים
צריך לנפנף יותר במרץ 
כדי להעלות בהם להבה גדולה. 

האהבה ממשיכה להתקיים 
היא רק שינתה מעט פנים. 
התשוקה עוד מפעמת, 
מתונה יותר, רגועה יותר, איטית יותר 
אבל הצורך בקרבה הפיזית לא נמוג. 
עדיין אנחנו נהנים ממחמאה, מפרגון 
מחיבוק, נשיקה ומגע. 

היא ממשיכה להתלהב מזר פרחים 
שאני מביא לה.
מארוחת בוקר עשירה שאני מכין לנו 
בימי שישי ושבת.
מכוס תה מהביל עם פרוסת עוגה   
שאני מגיש לה בעודה מתפרקדת 
על כורסת הטלוויזיה.
מקערית ערמונים שקליתי עבורה בטוסטר  
ומגיש לה אותם מקולפים ולוהטים
גם במחיר צריבת קצות אצבעותיי,
כי ככה זה כשאוהבים. 

הגוף שלנו השתנה עם השנים, 
כבר קצת קשה לזהות בנו 
את אותם חתן וכלה 
שעמדו אז לפני למעלה מארבעים שנה
תחת החופה. 
אבל מהי אהבה אם לא היכולת 
להשלים, לקבל באהבה 
את השינויים הללו האחד אצל השני. 

גם בנשמתנו הותירו - במידה זו או אחרת -
תלאות החיים את סימניהם. 
אבל הנשמה שכבשה אי אז את ליבי 
נותרה ברובה כשהייתה 
אוהבת, דואגת, נאמנה 
לחיים המשותפים. 

בכל גיל אסור להתייחס לאהבה 
כדבר מובן מאליו. 
על אחת כמה וכמה כשאנו מתבגרים.
יש להשקיע בה, 
לעורר אותה, 
לעודד אותה, 
לתת לה סיבות לפרוח. 
שאחרת היא נובלת ואובדת.


תתכבדו בערמונים שקליתי וצילמתי במיוחד בעבורכם. 
בתאבון.

תגובות

חזרה ליצירות