כשאת (שותקת) ונעים בכביש

כשאת (שותקת) ונעים בכביש / משה ר. אזובי

לטל השילוני תודה על תוכנית נהדרת

כשאת שותקת האוויר מתמלא,

בנגיעות של אור גם ממכשיר שמתבלה,

לפתע בשלוש האוויר הופך נעים,

וכקסם שיורד הנהגים קצת נרפאים.

את מלווה בקולך המצטרד,

את תחילתם של השירים,

ממשיכה ועוברת ברכות על עוצרי הרמזורים,

מלטפת קלות את השומעים לתמרורים,

מערסלת במילים את השיר הבא ואחרים.

אחר את שמה שיר, שנוטף קצת תובנות,

ואז כמו הריון עד, שאין כבר סבלנות,

השיר נגמר, ונולדה ממילותייך עוד משמעות,

את שוב שותקת ומאפשרת את הזמן,

שיחלחל לתוך נבכי הלב המתרגש,

עם צלילים של מים אף של אש,

שבוערת בקולך המצטרד, המתלחשש.

את נותנת את כולך אל הצלילים,

של זמרים ולהקות ואף פורטי כלים,

מפרשת את הכלי של היוצר,

המלחין והכותב והמזמר.

ונוצרת בתוכך ומכילה, את הקצה והמיוחד,

של איש הכרך השונה, בידע מאוחד,

ונותנת כך מקום ומשתפת את הכלל,

מובילה את המאזין במרכבתו של החלל

מרחב שמיעה לכל אחד, רחב ומשוכלל.

בקולה של מוזיקה משתמשת להניע את נסיעה,

מרכבה מתוחכמת, של גלגלים והאזנה מופלאה,

וקולך המלווה את הנוסעים ברגיעה,

לאט נמוג בצלצולה של השעה ארבע...

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי