אושויץ

אימא רציתי תמיד לשאול
איך זה לשכב בתל עפר?
השיש לא כבד לך!
ולפני שאלך .רציתי להזכיר לך.
אל תכנסי לי לחלומות...
עם אושויץ והדמעות.
נמאס לי מהנאצים ופחד הלחישות.

אימא אני מבטיח לך שאבוא להשקות
את הברוש שבטח חודר לך לעצמות בקבר הקר,
תמיד פחדת משורשים
הרי כרתו לך אותם .
אימא רציתי תמיד לשאול אותך. למה הכנסת לי לראש
שכולם נאצים.התמנים. המרוקאים
הגרוזינים הערבים.אפילו על יוסף השכן אמרת שהוא נאצי.
אבל ...על הגרמנים לא דיברת
עליהם לא אמרת מילה..
לא סיפרת על מנגלה. על אושויץ.
לא סיפרת על תאי הגאזים.
את כל זה ידעתי מאסתר השמנה שגרה בצריף שהפך לבית בושת

בלילות הקרים של פרדס חנה.
את שתקת תמיד כמו הקרפיון שפירקת לו את המוח כל שבת.
שאלת את עצמך לפעמים מדוע הבן שלך קצת דפוק .ואולי הרבה.
האם את אשמה...
שאני כועס עליך...התמנים המרוקאים.. הגרוזינים.. .לא הם הלבישו אותך בכתונת פסים
לא הם אנסו אותך כשלבתולים עדיין היה כבוד.לא הם שלחו את הוריך לתא הגזים..

אימא. בנית לי עולם מקלפים
שהתפרק מהשקרים.
תמיד אמרת שלא אוהבים אותנו בגלל שאנחנו היהודים שקר לנצרות ..

תמיד בכית שדזיגאן שר לך באידיש מהפטיפון החורק שרקד על השידה בסלון.

וחשבת שזה ההימנון של המדינה
אפילו עברית לא למדת .בגללך התמנים דיברו אידיש בשכונה.
ושזכריה בא אליך בפסח לקנות כבש שקיפץ בגינה.הכנסת לכבש קילו מלח בפה .בכדי שישתה דלי מיים
וכך ישמין ב5 קילו.אולי בגלל הפוילה שטיק האלו, לא אהבו אותכם הגרמנים.
תראי מה עשית איתי.....את שוכבת בתל עפר ותולעים כשרים אוכלים אותך.
ואני עזבתי את הארץ וחזרתי לאושויץ שמשם ברחת.כן אימא באתי להחזיר את כתונת הפסים עם המגן דויד הצהוב

שתפרת.
שהנאצים לא יגידו שאת חייבת להם משהו....הדלקתי מדורה.. וזרקתי את הכתונת לתוך האש שגם היא תשרף
כך שאת תוכלי לנוח סוף סוף .ואני לא אחלום יותר.
ואולי כל הדודים והחברים והמכרים שלך שם בשמיים.. כשאתם יושבים יחד ומביטים עלינו מלמעלה.
תבינו שאת אושויץ שלכם לא רצינו.
ולסיום רק רציתי לספר לך.אני חי יחד עם בת של נאצי שגם שוכב בתל עפר
עשיתי לה אפילו ילד. ואני מבטיח לך שאסתר הזונה לא תספר לו על אושויץ שלך

והכי חשוב
אל תשכחי לשאול את אלוהים יחד עם כל החסידים שמסביבך
למה הוא רצח 6 מיליון.

בנך לייב אבא.