ראיונות

הזרקור (70) עם גודי פז רוטנר

ביום רביעי האחרון זכיתי להיות בהשקת ספרה הראשון של ג'ודי פז רוטנר: "צימחתי חלום." האירוע התקיים בבית יפעת, מקום קסום המעביר חום אנושי ואחווה. שם מתנדבת ג'ודי כבר שנים רבות עבור מתמודדים עם מחלות נפש. זוהי ג'ודי – כשרונית, רבת פעלים, אנושית ביותר עם חיוך מתמיד על הפנים. יש מה ללמוד ממנה. תודה ג'ודי שהזמנת אותי לשאת דברים בהשקת ספרך, תודה לענת הארלי ולאיריס יקה שהגיעו אף הן. ותודה לכולכם על שיצרתם אתר כה מיוחד עם אנשים מגוונים ומיוחדים במינם.
 

1-בשירך "אבי מולידי" את נוגעת בקשר שלך לאביך. כמה הדוק או מיוחד הקשר שהיה לך עמו.

 הקשר שלי עם אבי היה רגשי ועמוק. שנינו לא היינו דברנים גדולים, אבל הבנו זה את זו ללא מילים.

אבי היה אדם שקט צנוע ומופנם. אב טיפוס של ניצול שואה. למרות הכעסים הרבים והכאבים שהצטברו אצלו היה בו המון טוב לב. עיניו היו כחולות ומבטו היה עצוב, אבא לא ידע לצחוק. אנשים אומרים לי שמבטי הינו כזה. העצבות שלטה בחייו וגם בחיי.

אבי נפטר לפני חצי שנה לידי. נפח נשמתו באחת לפתע. הוא היה אדם חולה אבל מותו היה לא צפוי. עצמתי את עיניו ונשקתי למצחו, בהרגשה כי אינני נפרדת ממנו. בהרגשה שהוא עדיין איתי.

2-בשירך הראשון כאן באתר "אהבת כל חי" דיברת על אהבת אנוש באופן כללי, ואהבת העצמי. מהו הקשר ביניהם.

בשירי "אהבת כל חי", אני מכוונת לאהבתי לבני אדם. אני חושבת שבכל אדם קיים פן חיובי ולשם צריך להתכוון. יש לי נטייה לסלוח ולהתעלם מהצדדים השליליים מתוך ידיעה שאין שלמות וכוונתי גם לאהבת העצמי. בני אדם ובעיקר נשים נוטות לבטל את עצמן מי יותר ומי פחות ומשום מה הן גם מתגאות בכך. במסגרת המשפחה הן נותנות ונותנות ובכך הופכות עצמן לקורבן ולמעשה הן לא מודעות שנתינה ללא גבולות פוגעת בסופו של דבר בנותן ובמקבל. הנותן  מרוקן את עצמו ויום אחד נופל ואז נפגעים כולם. אדם אשר לא פוחד לאהוב את עצמו ולתת לעצמו יתמלא באהבה גם כלפי אחרים.

כאן נכנסת לתמונה גם אהבת גבר ואישה.

 

3-עד כמה חשובה אהבת גבר לאישה וכיצד היא נבחנת בעיניך.

זוהי אהבה מאד חשובה בחייו של אדם. נבראנו בסופו של דבר לזוגיות. עוד בתקופת התורה בספר בראשית נאמר: "לא טוב היות האדם לבדו" ולכן אנו תמיד מחפשים זוגיות, מחפשים מישהו שישלים אותנו, חפצים לרצות את החברה וגם ללדת עוד בני אדם.

וכאן הוסיף המשורר נתן זך את המשך הפתגם מן התורה: "אבל הוא לבדו בין כה וכה..." לכן חשובה האהבה העצמית. קיים גם הצורך להיות לבד מדי פעם.

4-איך הגעת לאתרנו.

לאתר דרך המילים נכנסתי ומיד הרגשתי בבית, אני חשה שהאתר גדל איתי ואני גדלה איתו.

5-היכולת לסלוח-האם היא הכרחית בחיי אדם ומה היא מעניקה.

היכולת לסלוח? כן ! חושבת שזה הכרחי. הכרחית לאדם הסולח. שמירת טינה וכעסים פוגעים רגשית נפשית וגופנית. הופכים את האדם לכעוס תמידית למרירות ובסופו של דבר לבריאות רופפת.

6-בדידות, אכזבה ומרירות. שלושת אלה מופיעים בשירך: "אני השיר". כיצד הם מתחברים באישיותך שלך.

בדידות, אכזבה ומרירות הם לצערי שלושה מוטיבים המלווים אותי לאורך חיי.

גדלתי בכפר ושם הטבע, החיות, העצים היו חבריי הטובים.

לימים הכרתי את מי שהפך לבעלי..ומי שהפך את חיי לרצף של אכזבות  וכאב. (אחרי 28 שנות נישואין, התגרשתי ) . המרירות של חיי נישואין כושלים התעצמו כאשר בתי הבכורה נפטרה מסרטן ואז השתקע לו בכל כובדו הכאב התמידי. והפך את הבכי לתושב קבע בליבי ואת החיוך לצורך.

7-"בהגיע היום"-הוא שיר המתמצת פילוסופיה הנוגעת באחריות שלנו על חיינו וביצירת מציאות על ידי מחשבה. הרחיבי על כך.

"בהגיע היום" הינו שיר אשר מביא פן נוסף אשר מחשל אותי והוא: הרייקי, המיסטיקה ופילוסופיית החיים שלי, האומרת כי יש לנו חופש בחירה כיצד לנווט את חיינו. אופן החשיבה והסתכלות על החיים מכינה את שביל העתיד. פעמים רבות כאשר אנו חדורי פחד וכוונה שלילית כלפי דבר צפוי , הוא אכן קורה ואז אנחנו אומרים:"אשר יגורתי בא".

אבל אם נדמיין את עצמנו מאושרים נראה את העתיד הטוב המצפה לנו, אנו נקרין אנרגיה חיובית ליקום והיא תשיב לנו בעתיד חיובי. כך שעלינו לבחור מה להקרין.

8-"ביקור הטירוף"-דברי על הטירוף ועל גלים עולים ויורדים בחיינו.

"ביקור הטרוף" הינו שיר המדבר על הפרעה נפשית אצל בן משפחה איתו חיים תחת קורת גג אחת. על התקפי טרוף רגיעה טרוף וחוזר חלילה. למעשה כולנו חיים במעיין גלים גלים של גאות ושפל. שמחה, אופוריה מחד  עצב ודיכאון מאידך.

9-בתחילה קיים התום, אחר כך מגיעה האכזבה-האם זה הכרח?

אחרי התום מגיעה אכזבה. בדרך כלל זה המסלול. התמימות היא נחלת הצעירים בדרך כלל וכאשר אתה עובר את שלב ההתבגרות אתה נוכח שאין פיות וגן של וורדים אמנם קיים אבל ורדים מצמיחים קוצים. ויש אכזבות, ציפיותינו לא תמיד מתגשמות.

10-מה מקומה של האמונה בחייך. מקומו של האל.

דת? אני לא דתיה, לא שומרת כלל. אני אפילו אפיקורסית חרדה. אני מאמינה? כן! מאד. בכח עליון. בחיים שמעבר לחיים. בנצחיות הנשמה. במעבר בין חיים לחיים הנשמה עוברת מספר תהליכים והטהרות מהרפש שנדבק אליה בעולם הזה, אחר כך היא חוזרת לכאן בלבוש אחר.

11-כיצד הגעת אל הכתיבה.

אל הכתיבה לא הגעתי, אל הכתיבה נולדתי. ואני כותבת מיום שלמדתי לכתוב. היו שנים של שתיקה ובימים ההם תקשרתי בעזרת כתיבה.

12-אילו תחביבים נוספים יש לך ומהו עיסוקך.

מלבד כתיבה אני יוצרת בחומרים כגון חימר, דאס, פימו. בעיקר מסיכות וליצנים.

היום אני עובדת בהתנדבות במועדון אנוש, שהוא מועדון תעסוקתי וחברתי לפגועי נפש. אני מזכירה, אני מנחת קבוצות (בתחום התקשורת, וזוגיות) ואני מחנכת לגיל הרך. מעבירה סדנת תקשורת למשוקמים באנוש נס ציונה.

13-ספרי לנו את סיפור חייך.

נולדתי במושב סתריה בשנת 1953, הורי עלו ארצה מרומניה עם קום המדינה, והתיישבו על חורבות כפר ערבי, הם ייסדו את המושב יחד עם כל באי האניה.

הבית בו גדלתי היה בית של ניצולי שואה. בביתי לא דיברו על כך. למעשה לא דברו כלל. המסר עליו גדלתי היה " תהיי יפה ותשתקי".

בגיל 16 הכרתי את מי שהפך לבעלי בגיל 19.5. (לאחר שרות של שנה בצהל). ילדתי שתי בנות. אסנת ונועה.

נועה חלתה ובילתה שנים הרבה בבתי חולים.

אסנת נפטרה בגיל 28 מסרטן, לא זכתה להתחתן.

שבע שנים אחרי שאסנת חלתה, חליתי בפרקינסון.

אני מתמודדת עם הכול ומתחסנת.

14-איך מתמודדים עם אובדן.

עם האבל אני מתמודדת באמונה. אמונה בגלגול נשמות (ד"ר מייקל ניוטון, אליזבת קובלר-רוס, ועוד).

אני יודעת שהבת שלי קיימת איפה שהוא ביקום.

15-החיים שאחרי המוות-ספרי לנו על אמונתך בנושא זה.

המוות הוא המשך טבעי של החיים.

16-לאילו מחשבות על החיים הובילה אותך ההתמודדות הקשה.

אנחנו נמשיך ונתקיים גם אם לא נזכור.

17-מהו המוטו שלך לחיים, פילוסופיית חייך.

המוטו שלי:

החיוך

חייך כשטוב לך

חייך כשרע לך

חייך בכל רגע נתון

אז החיוך ידבק לפניך

אט אט יחלחל  בקרבך

יחדור לתוכך פנימה

אור חזק יאיר דרכך קדימה

תוכל

להתמודד

עם הכל.

 

חמש היצירות שג'ודי אוהבת במיוחד:

השירים שאני הכי אוהבת הם:

חמניה צהובה
 

כל אחד מהשירים הנ"ל היא מעיין נקודת ציון מסויימת עבורי.

 

תגובות