80 שנה לירקונה-בלה יופה אמא שלי

הוזמנו הותיקים
בעבר הייתי ילד קטן בירקונה
ופתאם
פתאם הזמנה
עודד  ותיק
הערב התחיל
פגישות כמובן
העלעת שמות המיסדים
ואני כמו תמיד ניגש אל פינת הנופלים
ומתחילים להקראי
ונקריא לכם קטע שכתבה בלה יופה
התרגשתי מאד ששמעתי
וכולם גם
ואני כותב כאן  את שאימי כתבה

כך בנינו את המושב
אומרים כי אדמה נרכשת בדם וזיעה , ואילו אדמת ירוקנה נרכשה גם בדם ויזע , וגם בדמעות חבריה .וכך יסופר בזכרונות: היום שבו עלינו על הקרקע, היה סגריר, אבל גם אם השמשלא זרחה,,להט החזון האיר את הדרך לא דרך ,בה נעו העגלות עם מטען של חומרי בניה ומעט מטלטלים.
מסביב שררה דממה , רכסי ההרים השקיפו ממרחק על העומד להתרחש ,,רועה שהתהלך עם עדרו הציץ, בחשדנות ובמבטי זעם,  מדי פעם היה מתקרב מעה  כדי לראות מה עושים אנשים זרים אלה שבאו להתנחל במקום ,,
גם הגמל מתח את צווארו   כאילו ביקש אף הוא לפענח את הרז   הם הרועה וגמלו היו העדים הזרים היחידים להקמת נקודדת ההתישבות החדשה במולדת    מלבדם איש לא קידם את פני המתנחלים    וודאי שלא הושמעו נאומים וברכות   כנהוג היום  
כאן העל האדמה הזאת נקבצו חלוצים מכל קצוות הארץ   כובשי עבודה   מיבשי ביצות   חוצבים וסוללים   ומיד עם בואם הופרה דומיית קדומים שעטתה את המקום    קול הלמות הפטישים  ביום ורישרושי עבודה לאור  מנסים מפוייחים בלילה  - פילחו את הדממה
אוירת סיפוק אפפה את האנשים בבואם במגע בלתי אמצעי עם הקרקע    עם האדמה שהיתה משאלת ליבם משכבר הימים   ואם כי רוב הצריפים שהוקמו לא היו ראויים למגורי משפחה    לפי שבאחד חסרו חלונות  ובשני ריצפה  ובשלישי  תקרה  
ודרך הסדקים שבין הקירות חדרה הרוח    הרי אחזה בכולם  חדוות יצירה   ואיש לא שת ליבו לקשיים  ולמכשולים  שניצבו בדרך
בלה יופה ירוקנה 
אמא שלי