אשת האדמה

בתחנה של רכבת תחתית היא מרגישה בבית
לא עולה על הקרון, הרכבת תחכה בינתיים,
טוב לה כאן למטה, כשלא רואים את השמיים
היא מחייכת

היא גידלה עצים וצפתה בהם הופכים ללוח דמקה
ובשחמט, היא לא תזוז אף פעם מגמביט המלכה
כמו שבסתיו, בלי לתת כלום, היא מקבלת סתם כך
את השלכת

--------------------

מה יש לה לחפש בים, כשהיא מפליגה במחשבות
כשדשא רענן אצלה בראש רשימת האהבות
 מסרקת שיערה בעשב וכל שנותר לה זה לקוות
לחורף קר

אבל גם כשהיא נודדת, ולרכבת חייה ממתינה
לקירות ולעמודים שמסביבה היא מאזינה
לסיפורים שהם בוכים, כשהם שרים קינה
אל המדבר

-------------------

וכשהיא תיסדק, ולא תוכל להתאפר
ואת סיפוריה לא יהיה לה בעצמה למי לספר
משאלה אחת רק נותרה לה, היא מבקשת בדממה
לא למות לבד, רק בתור אשת האדמה

-------------------

הרכבת עוצרת, זוהי תחנת הבית, הסופית
והיא רוצה לרדת, רוצה לחיות ברציפים
היא לא תזכור כלום מהמסע, מלבד כל הנופים
היערות

הסיפורים שהיא שמעה, שהיא סיפרה לילדות
שעמודים שמקוננים חיים אך ורק באגדות
עד שמגיע סוף הקיץ, היא מתקשטת באדום
ובירוק

------------------

וכשהיא תיסדק, ולא תוכל להתאפר
ואת סיפוריה כבר בחורף אף אחד לא יספר
היא תצטנף, ולא תסתפק בנחמה
שאת חייה היא בילתה כאשת האדמה