אך שמח

 אני שואל שאלות של תם כזה שכבר לא נכלם

אני שואל שאלות של רשע כדי להיות של טוב

אני שאול אותך שאלות של אינו יודע לשאול

על שאלה או חפצים שאחרים אולי יודעים לשאול

כשאני בספק על החכם אני שאול שאלת מתוחכם

שלא תרגישו שאני כזה, מן הזן הזה וגם

כזו שמבקשת הסבר אולי כדי להבין את הצד האחר

כזה שלא הבין ודרך שאלה יבין אולי יותר   

שלא אצא חכם עליכם

שלא אצא טיפש ממכם

שאהיה שייך לכל אחד ואחד מכם

שאת הדמעות שאני שוטף לתוך שתיקת המילים

בזמנים בהם אני לבד וגם כשלא

מרחם עלי עליכם

שלא אצא מטומטם

שלא הבנתי "אך שמח"

ותמיד רציתי שיהיה לי גם אח שמח

תמיד חשבתי ש"אך שמח" זה מישהו, שנולד

לתוך חייך ועושה אותך הילד הקטן בן הארבע

ליותר ויותר שמח כי אני הייתי עצוב רוב הזמן

חשבתי שזה מין פלא, שנותנת האם לבן שלא מאושר

משהו שיש בו מן הנוחם והנחמה

ועברו השנים ואני עדיין הרגשתי לא שמח

והבנתי שה "אך השמח" בי הוא אני

זה דרך ארוכה של חמישה עשורים

שאותה עושים עם משפחה וחברים

לא תמיד יש לך תומכים

ולא תמיד מבין את זה שבמרומים

וצריך ליצור יש של שמח מתוך הכאב

ויש של שמח מתוך הבכי והדמעות

ויש של שמח מתוך האשמה

ויש של שמח מתוך האכזבה

ויש של שמח מתוך האהבה

ויש של שמח מתוך מרוק של טינה

כמו זה שעושים שלפני הסדר

שהופך כל חפץ לשקוף

ותמיד כמו כאן, בארץ,

השמחה נולדת מתוך כל מה שלא

וזה להסתובב להסתכל אחרת על האהבה

ואחרת להרגיש את האכזבה

ולבכות ולשמוח על הכלי הזה שמשחרר

ולא לגור בתוך העלבון

ולא בכל אני אשם ואין לי שליטה מוחלטת

ולא לחיות בתוך הכאב

להקדיש לו פרקי זמן קצרים, קצרים מאוד

ולהיות "אך שמח"

אך שמח

אתם, מספיק שאתם מקשיבים...

ואני לעצמי כבר אח שמח...

הרבה שמחה לכם יקירי באתר בחג זה ובכל ימות שנה לעד.

כל הזכויות שמורות © משה ר. אזובי