אל התחנה הסופית / נעמי רוזנברג

אל התחנה הסופית   /  נעמי רוזנברג

הרחק מעבר לשדרה.

המשעול הצר

- מתעקל כנהר -

סופו אי שם בראש ההר.

השבילים מתפתלים

- כבן פתנים -

לנקודות רחוקות ברכסים.

הכרמים משתרעים -

שופעי אשכולים -

עד עמקי זרועות הבסתנים.

התחנה הסופית -

כה החלטית  -

רחוקה, בלי תכלית.

הצעירים

צופים בעינים כמהות

אל שלשלות ההרים

ומזנקים לדרך

בריצה.

בני הארבעים

עיניהם אל המשעולים,

בתהיה עלומה, ובלבם

חידה.

והזקנים

נשענים על מקלם

מביטים מבעד למשקפים

עבות עדשה, ומלבם פורצת

אנחה.