חזרה ליצירות
סיפורים

לכל מראה נתנה שם

יקיר (יקי) דסא© ז״ל | (17/04/2012 01:40) | 58 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

לכל מראה נתנה שם
 
את מה שהיה לה, היא שמרה בכיסיי חייה, בין הזיכרונות הכואבים, שהיו מנת נפשה. היא נעה בין המראות לחלון, כמו ביקשה להוציא אל החופש צרור מחשבות, שהעיבו על שפיותה. הרבה מראות היו עומדות בחדרה. לא זעות. רק מניעות הזיותיה אל כל מקום, אשר יחפצו חרדותיה לנדוד.
 
הרבה מראות.
כל מראה ודמותה.
כל מראה ובבואתה המשתנה.
לכל מראה נתנה שם.
שם משמה.
מאמה.
מאביה.
מאחיה...
 
לפעמים היא איפרה את המראה, כדי לטשטש את שראתה, כי לא היה בה הכוח להתמודד שוב עם ריח הזוועות, שעדיין עלה באפה, של אותו ערב קודר ומצחין, בו העשן הכבד כיסה את כל מרחבי הגטו.
 
לפעמים היא חילקה את ליבה לפלחי כאב, כשכל פלח היה טמון בעיניה ולכל אחד כזה הייתה דמעה משלו.
לפעמים היא סתם עמדה וקרצפה את המראות, כדי להבהיר את הזיכרונות ולהצדיק את חייה, ולפעמים כלל לא הבינה מדוע נותרה בחיים.
 
זה לא היה אליהו שעלה בסערה השמיימה על מרכבות של אש. זו הייתה משפחתה שהתאדתה במשרפה העשנה והתנדפה למעלה בִּשְׁבָלִים כהים ומתפתלים, כשהינומת החריכה מרחפת מעל זכרם.
 
את הצרחות היא לא שמעה. מוסיקה רועשת מילאה את החדר בו הניעה גופה בקצב ארוטי מפוחד להנאתו של קצין אס.אס גרמני, ובאותו הרגע, בו ראתה מבעד לחלון את העשן הכבד, נשרפה משפחתה באכזריות, והוא בישר לה ששלח את משפחתה למקום אחר. בטוח יותר. ובטרם הספיקה להודות לו, הדף אותה אל השולחן ושדד את תומתה.
 
בתוליה חוללו בבוז. צבעם החוויר לעומת צבע דמעותיה, שנשפכו על רצפת ההשפלה. הוא עמד מול המראה, עיצב את כובעו לראשו ומשך בקצוות הג'קט שלו ליישור וסימן לה לחזור לצריפון שלה. היא השתרבבה בין חלקי החלוק הבלוי, המפוספס, וטפטפה את כלימתה וחרפתה כל הדרך אל המזרון המעופש, שם מסרה לה חברתה לסבל את בקשתה האחרונה של אימה: חיי ותני שם למראות!
 
והיא חיה.
ולכל מראה נתנה שם.
מאמה.
מאביה.
מאחיה...
 
ושמה שלה נצרב כפיח, לעילוי זיכרונות על מצבת הזמנים.         

תגובות

חזרה ליצירות