בחדרו של מוכה אהבה

חַדְרוֹ הָיָה כִּמְעַט רֵיק.
רַק שֻׁלְחָן רָחָב וּמְנוֹרָה,
כַּמָּה עִתּוֹנִים וְסֵפֶר שִׁירָה פָּתוּחַ.
פִּרְחֵי אָבָק פָּרְחוּ בַּאֲוִיר
נָחֲתוּ עַל שָׁעוֹן יָד אַרוּז בְּקֻפְסָה.

היה שם גם
סֵפֶל לָבָן הָפוּךְ עַל צִדּוֹ, מֻכְתָּם
בְּקָפֶה יָבֵשׁ הֶחָרוּץ בֵּשְׁבִילֵי עָתִיד
בִּלְתִּי בָּרוּר. פִּיל עֵץ קָטָן הֵנִיף
חִדְקוֹ בִּכְדֵי לִקְרֹא לְמַזָּל מְבֻיָּשׁ. 

עֵינָיו הָרֵיקוֹת בָּהוּ בָּרִיק,
הָאוֹר הִתְמַהְמַהּ. גַּם הַמָּחְשָׁךְ לֹא
מִהֵר, נֵאֱחַז בַּקוּנְכִייָתּ לְיֵלוֹּ.

הוּא חָשַׁב, כַּאֲשֶׁר יַעֲנֹד עַל יָדָהּ
אֶת הָרְצוּעוֹת הַלְּבָנוֹת כְּלוֹבֶן
אַהֲבָתוֹ, הִיא תְּלַטֵּף אוֹתוֹ בְּחִיּוּכָהּ.
שְׁרִיר לִבּוֹ הַמָּתוּחַ רָעַד
 כְּמוֹ קְפִיץ בְּשָׁעוֹן.

הַמְּחוֹגִים הַגְּדוֹלִים לֹא הִסְּסוּ
לְבַקֵּעַ אֶת תַּבְנִית הַשָּׁעוֹת,
שֶׁמֵּאֲחוֹרִי הַסְּפָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת.
שֶׁבְּבֵי הַדַּקּוֹת נֶאֶסְפוּ גַּם הֵם,
חַבוּקִים בְּקֶרֶן פִּנָּה
 שֶׁל הָעֲדָשָׁה הָעֲגֻלָה.

בְּדוּמִיָּה הִגִּישׁ לָהּ אֶת מַתְּנָתוֹ.
הוּא שָׁתַק אַךְ יָדוֹ רְעָדָה.
יֶדַע כִּי כָּל אֲמִירָה תַּעֲמֹד
לְמִשְׁפָּט הַזְּמַן הַשָּׁנּוּי בְּמַחֲלֹקֶת.

כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיבָה אֶת הֲמָתַת חָזרָה לְיָדוֹ,
הַשָּׁעוֹן עָצַר מֶהִילּוּכוֹ, מֶחוֹגָיו
קָפְאוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁחֲרָטָה
עַצְמָהּ בְּתוֹךְ חַיָּיו.