מלחמה פרטית שלי

חודשים על גבי חודשים לא הרגשתי כך, הייתי בהיי של החיים עם הספר שיצא לאור לאחר קמפיןן ומאבק ארוך. חלום התגשם ולרגע אני לא מזלזלת בזה. אני עדיין חלקית ברקיע השביעי

אני יודעת שיש מלחמה וזה בהחלט מתסכל, אך אני עוברת מלחמה פרטית, עם מחלה לא ידועה שאני סובלת ממנה כבר כמה חודשים. אני פשוט כבר נשברת. כל הזמן יש לי כאבים, חום, בחילות ואף מושג ממה זה.

התחלתי בבדיקות, אל תחשבו ובינתיים הכל יצא תקין חוץ מבדיקה אחת שהראתה תוצאה לא ברורה, בדיקה שהיתה סיוט. למה סיוט? לא כל-כך בגלל הבדיקה עצמה - מיפוי עצמות, אלא כי המתנה של שעתיים בין ההזרקה לבדיקה הפכה להמתנה של כחמש שעות והכל בגלל אי סדר בקופת חולים. ישבנו במקלט עם המון אנשים, שרק החמיר לי את ההרגשה ובסוף התוצאה לא היתה מוחלטת בגלל ניתוחים שעברתי בעמוד השדרה, כך שעלי לעבור עוד בדיקה דומה, רק שהפעם בבית חולים ומדובר בבדיקה יקרה מאוד שמן הסתם תקבע רק לעוד כמה שבועות אם בכלל הקופה תאשר.

כל מה שאני רוצה זה כבר להרגיש טוב. זה יותר מידי לבקש? מה שמצחיק זו היתה אמורה להיות התקופה הכי טובה בחיי, עם הספר ואף הכרתי מישהו לאחרונה, אך הכל לא מסייע אם אני כה חלשה, לא מצליחה לישון ומאבדת כל תאבון.

אפילו כבר אין לי כח לכתוב ולנסות לייחצן ספרי ועכשיו זה הזמן הכי דחוף, כי עכשיו הספרים במדפי החנויות. (טוב, אם להודות על האמת גם אין לי יותר מידי רעיונות איך לייחצן כי להציף כבר לא רוצה והתקשורת, גם לפני המלחמה אכזבה אותי. אם יש לכם רעיונות לייחצון, תגידו...)

אז מצטערת אם זה נראה לכם רחמים עצמיים, אולי זה באמת כך, פשוט אני כבר כה עייפה ומתוסכלת מכל המצב