חושך

חושך - חנה אנגל       

כשהחושך משתלט

ואין אור בקצה...

כשתקווה כך נעלמה

מבלי להותיר זיק קטן...

כשהכאב מפלח הלב

והתרופה לא בהישג-יד...

כשהעייפות משתלטת

והעיניים כבויות

הדמעות על הלחי יבשות...

הכול ניראה אבוד

ואין כוח להמשיך לחיות...

נותנת לגוף לשקוע

להגיע הכי נמוך

רואה שאין שם לאן לברוח

זה סוף המסלול...

כך לבד בחושך

ניצת לפתע גפרור

לשבריר של שנייה

רואה יופיו של האור...

וביחד כלפי מעלה

מגששת בדרך משובשת

זרועה בקוצים אבנים ורסיסים

עם שריטות וצלקות

זבה דם על גופי

שהותירו הקוצים שבדרך

מגיעה אל על אחוזה בידיי שלי

ולאור האור המציף

רואה לצידי ...

התקווה ששבה לחיי

אולי לתמיד...

חנה