שירים

בשביל העפר

אני נזכר בשביל העפר,דרך לא סלולה,
הלכנו בה גם בבוץ שנדבק לנעליים בשמחה.
בשלוליות שכשכו הדרורים עם הזרזירים,
אנו אצים לבית הספר בגבעת החרובים.
 
אני זוכר את היום בו החלקתי על שלולית,
את הבוץ שנמשך על מכנסי כמו שמן זית.
אימי היקרה שספקה כפיה מחוסר ברירה,
כל יום נאבקה ללא תנאים לאחזקת ביתה.
 
אני זוכר את היאוש במבטה  כמו השביל,
מלא הבורות,זה שלעולם לא נדע לאן יוביל.
שביל החמרה בכפר עקיר,השיר ברקע מהדהד מההר,
אמא אבא אל תמכרו אותי,מכרו את הצאן והבקר.
 
אני זוכר כי היינו כמו צאן שעלה למשאית,
הובלנו כמה משפחות אל הבלתי נודע בבית.
זה הבית הלאומי,חשבו שאין לנו רגשות,
לא עזר לנו כלום,לא עזר לא הבכי גם הדמעות.
 
רק שביל העפר קיבל אותנו כל יום באהבה.
 
 

תגובות