והיה המישור לעקוב –
מעשה שקרה לידידה
משקה השקר והתרעלה
המיזוג בין הלשנות ושקר מקומם ומבחיל. המלשינים
הכזבנים יודעים היטב את מלאכתם ומיטיבים לתכנן כיצד, איך, מתי ולמי להלשין על מנת
ליהנות מפירות הלשנתם ועל מנת להדביר את האיש אותו הם חפצים להפיל.
שתי הלשנות קרובות מבחינת זמנן (סוף המאה ה-18 ותחילת ה-19) ומבוססות
על שקר וכזב, הלשנות לשלטון רב-כוח ועוצמה
שיש בידו לנקוט אמצעים אלימים כנגד המולשנים.
הידועה פחות היא הלשנת יהודים לשלטונות אודות ר' שניאור זלמן מלאדי שהכניסה
אותו לבית-האסורים והמפורסמת יותר – ההלשנה על דרייפוס שהגלתה אותו לאי השדים.
המלשינים המניפולטיביים מעולם לא נענשו, מאחר ועשו
את מלאכתם השקרית במסירות נפש של מחשבת זדון.
משקה היושר והתמימות
לגביה, השקר וההלשנה היו דוחים והשתדלה להתרחק מהם
בכל דרך שהיא. הסביבה הייתה נגועה ושקועה בהם והיא
נלחמה בעקיפין באמצעות יושר ורצון כן לעזור לזולת.
המזיגה של רצון עז שלא לגרום רע לזולת, יושר, תום
וסלידה משקר וכזב יצרו משקה שאינו ערב לחיכם של מוסרים דוברי שקר והולכי רכיל,
במיוחד אם תמזגו למשקה גם את "עם
לבדד ישכון".
משקע הזדון
ההלשנה הייתה לחם חוקם והם נהנו ללא הרף ממלאכת
ההלשנה ומפירותיה. בין השאר ננקטה שיטה מיומנת של שליטה באמצעות הלשנות ורכילות.
המנהלת טובת לב אך חלשה, ניהלה את המקום ברפיון ותומרנה באמצעות תככים ע"י חלק
מהעובדים וכך לעיתים נכחו רבים ללא מעש בשעות השקטות אבל בשעות העומס נוצר בעקביות
מחסור מלאכותי.
לעיתים חרגה הפעילות המלשנית מהשגרה והפכה למכוערת
ודוחה. דוגמא מיני רבות הן הלשנות שקריות למשאבי אנוש אודות עו"ד כשרונית
וחרוצה בעלת שבחים והערכה על עבודתה, אך בעקבות תכונותיה הטובות הפכה לצנינים עבור
מיעוט כוחני. בעקבות ההלשנות הודיעה לה מחלקת כוח אדם ביום האחרון של החוזה על הפסקה
שרירותית של עבודתה, למרות הבטחות מפורשות ומתמשכות להמשכת החוזה, ותוך שניות הותירו
אותה מפוטרת וכואבת.
היכן מסתתר וחבוי אותו מנגנון
כשמתבצע עוול משווע ורב-און?
פיטורין מתוך קנאה בריונית
בעקבות מלשנות שקרית וזדונית?
משקה החבלה
זמן רב מאד נפוצה הייתה תופעה של גרימת נזק לחפצים
של אחרים כפורקן לרגשות שליליים של קיפוח לכאורה או שלא לכאורה. חשבה לתומה שהוא סובל מבעיה נפשית ושמרה את הדבר
בליבה. בשל אווירת החשדנות והחשש שהחבלות עוררו, שקלה מדי פעם לפנות לנציג שלה בוועד
האקדמאים או לחבריו אך העדיפה להשפיע
בדרכים טובות מבלי לערב אנשים נוספים. עובדת
נוספת, מבוגרת ובלתי מקצועית שהופיעה בעקבות סילוקה ממחלקה אחרת, המשיכה בחבלות.
למרות ההחמרה החליטה שלא לפנות למנגנון ולא לכל מי
שהיה באפשרותו לפעול בצורה דרסטית וגם לא לפרסם את המעשה אלא לקיים דיון במסגרת
מצומצמת ככל האפשר, ולכן פנתה למנהלת שהייתה ידידה יותר ממנהלת והייתה ידועה בטוב
ליבה וקיוותה שהעניין יסתיים בשיחה משותפת בחוג מצומצם ותוך שיפור האווירה העכורה.
השיחה שלא התקיימה
למרבית התימהון לא נערכה כל שיחה כפי שקיוותה.
העניין התפרסם בצורה תמוהה ובניגוד לרצונה. התפתח מחול שדים שלא הייתה לה שום
השפעה עליו מאחר ולא שיתפו אותה במהלך העניינים. בתמימותה המשיכה לעשות הכול כדי
שלא ייוודע הדבר לאנשים נוספים. בדיעבד נודע לה שהמנהלת ללא ידיעתה ביקשה את
העברתו. בשלב הקריטי לא יכלה לדבר על הנושא כיוון שגזרה שתיקה על עצמה על מנת לא
להפיץ את השמועה. כשנודעו לה מעט מהדברים כבר היה מאוחר. החלו להינקט נגדה אמצעים מרושעים
שהלכו וגברו.
שורשי הרע
"בני אדם טובים יכולים להיהפך במהירות
למפלצות אכזריות " - זאת המסקנה של פרופ' פיליפ זימברדו כשחקר את
שורשי הרע. לחץ חברתי, הפצת שקרים, הלשנות והוראות מגבוה מביאים את הרוע לדרגות של
שפל שאין כדוגמתו, כולל רמאות , עדות שקר, חמדנות ואף רצח.
לכאורה המעשים האכזריים הם הגנת החברה מפני
מלשינים, למעשה זאת נתינת חסות למלשנים שפלים וחסרי מוסר ומצפון על מנת להגן על
ממלכתם באמצעות מציאת קורבן תמים, הטלת
גזר דין מעוות, התנכלות תמידית ותקיעת סכין בגב תרתי משמע מבלי יכולת להתגונן.
הזדמנות פז להיטפל לקורבן תמים שניתן להפיץ עליו
שקרים, לעולל לו את הפשעים האיומים ביותר, תוך גרימת נזקים שחברה מתוקנת הייתה שמה את מבצעיהם מאחורי סורג ובריח ולשם כך
כל האמצעים כשרים: איומים והתנכלויות לכל מי שמתנגד לרוע שנגרם והטבות רבות ועידוד
כספי ומורלי למי שישתף פעולה ויגרום עוד ועוד, יותר ויותר רע ללא גבולות.
כמו בזמנים אפלים מכריזים על מכשפה מדומה ומעלים
אותה על המוקד, תוך צהלות ההמון הנבער ותוך שלילת כל אפשרות להתגונן מאחר ואוסרים
על כולם לדבר ולהביע דעה.
עבודה זרה
התייחסה לגרימת נזק לזולת מאחורי גבו כחולשה
וסטייה שיש לרפא ולעזור לחולים בה. היא לא הייתה מודעת אז להתייחסות הרמב"ם להשחתה
במזיד כמובילה לעבודה זרה, התעוב הנורא לפי היהדות, ואף לרצח. היא גם לא ידעה שההשחתה
נפוצה ברבים. טעות חמורה שלא התייעצה זמן
רב קודם לכן עם נציג הוועד ואולי עם חבריו או כל גורם מייעץ אחר ורק לא עם המנהלת שראתה
בה בטעות ידידה שיכולה להגיע לפתרון על ידי ברור פנימי.
