מסעותיו של סהרורי

שוב אתה, הוא מסתכל במראה. זה כבר לא זה, הוא אומר לעצמו. כבר מזמן לא זה. הרגש אחר, הנשימות אחרות. הוא מסתכל על עצמו במראה והוא רואה רק לבן. שיער לבן, פנים חיוורות, עיניים ללא מבט. ברחוב הוא הולך וגשם של מזגנים מרטיב את ראשו. יש בחורות שמצאו את הגבר המושלם בהתנגשות כתף, יש כאלה שמצאו את הגבר המושלם במספר שגוי. אז תמיד כשנתקל בכתף של מישהי ברחוב או ענה לטעות במספר, תהה מה הם תחומי העניין של אותה אחת וניסה להפוך לגבר המושלם. בינתיים ללא הצלחה. 

בלילה הרמזורים מתחלפים בלי מטרה, הוא חושב. הכבישים ריקים הרי, הרמזור האדום לא עוצר אף אחד והרמזור הירוק לא נותן לאף אחד זכות קדימה. רמזורים בלי מטרה לאנשים בלי מטרה, בעצם, רמזור בלי מטרה לאיש בלי מטרה, הוא מרשה לעצמו להיות יותר ספסציפי. מסתכל על הרמזור הירוק בבוז מוחלט ובמבט מתנשא, מחכה שיתחלף לאדום. וכשמתחלף הרמזור לאדום הוא מתחיל לצעוד אל תוך המוות הכמעט וצפוי, צעד צעד, בדייקנות מוחלטת ובאיטיות מרגיזה. ממשיך להסתכל על הרמזור כאילו מנסה להתגרות במזל. אנשים בלי מטרה צועדים בלי מטרה במעבר חצייה בלי מטרה. ממשיך באיטיות ודורך על הפסים הלבנים ומסתכל על הרמזור, לפעמים זה נראה לו כל כך רחוק. עכשיו זה נראה לו כל כך עצוב. עצוב שהיעד היחידי שלו זה סוף מעבר החצייה ולא פאב ולא חברים שמחכים. 

וכך, הוא מסיים את משימתו ומסתכל על הדרך הקצרה שהוא עבר. משאית של תנובה מדדה על הכביש, השמש צצה לאט. הוא מתיישב על ספסל, ושוב, הנשימות אחרות, הרגש אחר. מקווה קצת לבכות מהשמש המסנוורת אך ללא הצלחה. הוא מסתכל עליה, מובך, במבט מתאמץ. והיא, כמו מכירה את אותו סהרורי שיושב ועובר במעברי חצייה, מיישרת את קרנייה ואומרת, "שוב אתה" (שוב אתה)