ידעתי שזה הסימן

כוכבים כבר דולקים בחלון

השעה כבר מאוחרת וכולם הלכו לישון.

רק אני לבדי עוד יושבת ועיניי למרום מרימה

מחכה שתחזור עוד הלילה, תמיד זה ככה

לפני השינה.

עכשיו כבר קר והגשם יורד ברחובות

אתה לא כאן והראש מתמלא במחשבות

אני יודעת שיש לנו תקוות

כמה עוד אצטרך לתהות ולחכות?

תמיד ידעתי שעכשיו זה הסימן

הכל מפסיק להיות אותו דבר

אתה נכנס בדלת ומחייך בערך

עכשיו ללא ספק כבר השעה.

השעון בקול מתקתק והגשם בחוץ דופק

האווירה כבר מפסיקה להיות תלויה

לא צריך להתנצל, תתקרב ונתכרבל

בשמיכת האהבה שלנו, הבלויה.

אני שומעת את הגשם מטפטף טיפה טיפה

ומדמיינת את שנינו בתוכו בתוך סירה

שטים לנו  לעבר הלא נודע

רוצים או לא רוצים לזכור

את הדרך חזרה.

במקום הזה שלנו הגלים כחולים גבוהים

אפשר לראות שהם מאוד מאושרים

ואנחנו מחליפים חיוך שבעצם אומר הכל

מתחבקים עוד חיבוק אחד, אחרון

וחוזרים להגיון.

תמיד ידעתי שעכשיו זה הסימן

הכל מפסיק להיות אותו דבר

אתה נכנס בדלת ומחייך בערך

עכשיו ללא ספק כבר השעה.

השעון בקול מתקתק והגשם בחוץ דופק

האווירה כבר מפסיקה להיות תלויה

לא צריך להתנצל, תתקרב ונתכרבל

בשמיכת האהבה שלנו, הבלויה.

 © כל הזכויות שמורות למחבר!