לשנופילס, איפה שלא תהיי

את עוד צליל בלחן

מנגינת החופש

את קרני השחר

בערפילי עיוורי הלילה.

את האושר במבט על

פתיתי השלג

הממלאים את הרחוב

מבט החופש בעינייך הירוקות

סוחף אותי

אל הרים מושלגים,

אל גבעות מלאות דשאים מוריקים

אל אשדים צוננים,

נהרות סוערים

וימות רחוקות...

זהוב שיערך הגלי

המוטל על ירכי

כערמת חיטים בשלהי הקיץ

וליבך הצלול,

כמשב הרוח אחרי לילות הגשם

אך על ליבך אין  די בכדי לבטא במילים

יקר הוא לי

מבין כל הלבבות החיים.