שירים

נמשכנו אליהן

שיער משוך בבריליאנטין, מכנסי פהדלפון,
המנגינה סחפה אותנו,למרכז הבמה כשעון.
חפשנו את היפה הבלונדינית,עם החיוך הכובש,
מיהרנו שלא יחטפו אותה לפנינו,כמה זה מיאש.
 
כמו אחוזי דיבוק נימשכנו אליהן,הן התנפחו,
הן ידעו לנצל את היותן יפות,שיחקו בנו שיחקו.
ככול שהצלילים נחלשו,הבננו שהכל רק ארעי,
איך הספרים האירו עיניים בזמן,כך דהה לו היופי.
 
היינו נערים וזה היה מזמן,נמשכנו אליהן כמו לדבש,
מלכת הכיתה,הסגניות,הבלונד שיגע אותנו ממש.
היום משהוא מוזר ארע, הן הזדקנו למצב מרתיע,
קשה לזהות אותן,כל כך לא נעים,לי זה מפריע.
 
אני כועס על הזמן שהורס לנו את היופי שבזכרון,
אני רותח מזעם שהשנים חורשים קמטים עד הגרון.
לראות את המלכה של הכיתה בבגד ים במלון ,
איך נמשכנו אליהן אז,היום לראות לא להאמין ממש אסון.
 
נשאר רק החן והיופי האנושי.הצליל הרך של קולה.

תגובות