השעה הייתה 00:00 בלילה כשגלעד עמד בקור המקפיא לידי.
היינו מובכים, היינו עצובים. כי שנינו רוצים סיפור אהבה גדול. אני מצהירה, ואז מפחדת ומסתבכת. וגלעד, גלעד שומר בסוד, ובדלתיים סגורות מתמסר ואז מתחרט.
כי העניין הוא ששנינו לא מאמינים בסיפורי אהבה גדולים.
השעה הייתה 00:00 בלילה כשדמיינתי את הידיים שלו מלטפות את גופי, והוא עומד ככה סתם, לאחר מפגש חברים, לידי. השעה הייתה 00:00 בלילה כששמעתי בתוך ראשי את הקול שמתגלה מתוכו כשהוא מתלהט לאבד שליטה. ולפתע הוא קרא, ירדן, אז כמו תמיד, הלב שלי רעד. כי כשהוא אומר ירדן, הרגש שלו מסתלסל סביב כל אות ואות, מחבק, מעריץ, מתגעגע
ומאוכזב.כשהוא אומר ירדן, מתגלה סוד מזהב.
וברגע אחד עפים משפטים נשכחים בראשי. אותו רגע שבו הוא אמר פעם ראשונה "ירדן" ונאנח, אז ידעתי שהוא אוהב אותי באמת ולעד. ואני קראתי בשקט, גלעד. והייתי פתאום כל כך חלשה וקטנה, וכל הסודות נחשפו וכל המסכים עלו, ואמרתי לו שכואב. וגיליתי לו שאני בעצם ילדה קטנה ומפוחדת. ולא האשה הסקסית שהוא רצה.ואת כל זה הוא ממילא ידע, ירדן...שמשגעת אותי, שמערבלת אותי, שלא נותנת לי מנוחה.
והפעם השעה הייתה 00:00 בלילה כשגלעד אמר את ה"ירדן" שלו וליטף את הלב שלי בטון שלו, והיה קר.
"כן?" שאלתי וציפיתי...שאלתי וכעסתי, על עצמי שחולמת וממציאה פרשנות שלמה למילה אחת שבן אדם אומר. מין הסתם שהוא יקרא לך בשמך, מין הסתם שיקרא לך ירדן. אבל הנפש שלי רק רצתה את כל הקור והחום שלו בין הדם לנשמה.להתלכד לאחד, לשמוע אנחת רווחה.
"אני בסך הכל רציתי להיות הגיבור שלך,"
"מה?" נשמתי את הרווחים בין מילותיו
"רציתי להיות הגיבור שלך ולשנות אותך, ושאז נתנשק לנצח"
לא הופתעתי מהישירות שלו. כי בכל זאת, הוא כמעט לימד אותי מה היא ישירות, עם כל הסודות שלו, והאגו המנופח שלו, הוא משתדל להגיד את האמת כשאפשר.אמת גסה, אמת עדינה, אמת יפה, אמת מכוערת, אמת מכרעת, ואמת מאוהבת...ואז לשחק עוד משחק או שניים, ואז לשקר בתוך הלב, כדי לשמור ולהגן, על החלקה הקטנה, שאליה יכניס רק את מי שיחשוף וימסור את כל הקלפים.
"אתה יודע שאני מסוגלת להתמסר לנצח? אתה יודע שאני מסוגלת לאהוב עד העצם האחרונה?"
כל כך רציתי להגיד את האמת, כמוהו, לשחרר אנחת רווחה.התקרבתי אליו והשענתי את היד שלי על האזור בין החזה לסרעפת שלו. "ואתה יודע שכשאוהבים ככה אז זה מאוד מסוכן? אתה יודע שכשאוהבים ככה אפשר לטעות ולהרמס על ידי שקר ואכזבה ונטישה?
ואתה יודע שאתה בדיוק כמוני? מפחד מאותה הסיבה?"
"אני יודע ונתתי לך, להבין מה אני רואה בעיניים שלי. אבל אני לא כמוך, אני נאמן לרצון שלי."
"גלעד, נאמן לרצון או נאמן לשליטה? נאמן לרצון או אובססיבי לדחף?"
"מה חשבת ירדן? שאני אהיה איתך ואז אקום בבוקר ואעזוב אותך? אמרתי לך שלא, אלף פעם לקחתי אותך והבטחתי לך, ואת עדיין לא נתת מעצמך כלום"
"לא נתתי כלום? נתתי לך את הלב שלי. אולי הצהרתי על זה רק אחר כך, אולי היה קצת מאוחר כי כבר נפרדנו. אבל עדיין אמרתי לך, אמרתי לך בפירוש, אני מוכנה לתת לך את הלב שלי, את האמון שלי, לשכב עם הפחד שלי, כי הרגש שלי קיים. והגשתי לך מילים על מגש של כסף, אבל גלעד אתה אפילו לא ענית"
"זה לא הסקס את יודעת, זה הרגע הזה שבו אני יכול להבין אם תתני לי מעצמך או שתשחקי בי ותשאירי אותי לבד"
התקרבתי אל הצוואר שלו ונשענתי על הכתף שחיכתה."אני אף פעם לא אשאיר אותך לבד. ואין כאן אם, ואין כאן אולטימטום, אתה יכול להיות הגיבור שלי, ולטעום את האוכל שאני לא בטוחה שאני רוצה בשביל להגיד לי אם הוא טעים או רע.אתה יכול להיות הגיבור שלי בכל אפשרות נתונה, אבל תן לי לתת לך את מה שיש לי בתמורה. בקצב שלי...ואל תכריח אותי, ואל תפחד שאני אשחק בך"
הידיים הקרות שלו לפתו את פניי והחושים שלי כבר ידעו את הרגע הבא. עוד לפני שהשפתיים שלו נגעו בשלי, נזכרתי בקור הפנימי של הפה שלו.במתיקות הנקייה של הלשון שלו.בבטחון האינסופי שממתין ברווח שבין השפתיים שלו. נזכרתי למאית שניה, וכל כך התגעגעתי, ובמאית השניה הבאה כבר הפכה התחושה העולה למציאות מתממשת והייתי שלו ומסרתי את כולי, וקפצתי למים, והייתי אני.
