אין כמו הנסיעה של סוף השבוע,הרחובות מלאים באנשים שהולכים ובאים ואף פעם לא ריק.את טבילת האש הראשונה שלי על הכביש עשיתי בראשון לציון,בהתחלה הלך ממש טוב אבל מהר מאוד הבנתי שזאת עיר מקושרת מידי באוטובוסים,לנהג מונית קשה מאוד להרוויח כסף טוב כאן אז התחלתי לנדוד,מעיר לעיר עברתי חיפשתי את המקום שבו אני אעשה את הרווח הגדול ביותר עד שהגעתי לכאן,תל אביב.תל אביב בלילה היא העיר היפה ביותר בארץ,אנשים מכל השפות מסתובבים כאן,תקראו לי מניאק אבל אני לא הנהג היחידי שדופק מחיר לתייר,את שאר הכסף שלי הייתי מרוויח דרך אותם בליינים שהיו הולכים וחוזרים ממועדונים והביתה.יום חמישי בלילה החלטתי להסתובב על כביש הירקון קרוב למלונות כשלפתע בזווית העין קלטתי חבורה של בנות מרימות את הידיים ומנופפות לעברי,סובבתי את ההגה ועצרתי בצמוד אליהן,אחת מהן רכנה את הראש שלה לתוך החלון הפתוח ושאלה כמה זה עד נווה צדק."30 שקל." אמרתי.אותה נערה סובבה את הראש אל חברותיה ואז סובבה חזרה אליי."בסדר." אמרה.שלושת הבנות הצטופפו מאחור,אם חשבתי שזאת תהיה נסיעה שקטה אז טעיתי ובגדול,אחת הבנות החליטה שהמונית שלי היא סוג של מועדון ושמה שירים בגובה בפלאפון שלה,לא שיש לי משהו נגד זה אני דווקא מאוד אוהב שירים פשוט לא את כל המרגולים והחאפלות למיניהם,מיד כשהגענו הרמתי ברקס ידני והדלקתי אור,2 מתוכן כבר היו בחוץ ורק אחת ישבה בפנים וחיטטה בארנק,לפתע סוגרת את התיק ואומרת שאין לה כסף אבל שהיא גרה בבניין הזה שפה ליד,היא שנייה תעלה ותוריד לי את הכסף,אמרתי לה שאני כאן למטה מחכה ואלה נכנסו אל הבניין.אחרי 15 דקות של התייבשות על הכיסא יצאתי החוצה סגרתי את הרכב והתחלתי ללכת לכיוון אותו בניין,הבטתי ימנה ושמאלה לא הייתה נפש חיה,החלטתי לצלצל באינטרקום לשאול כל אחד מהדיירים אם הוא זה שחייב לי את הכסף אבל אף אחד לא שמע או ידע,אפילו הצלחתי לעצבן זקנה אחת שצעקה עליי על השעה,הבנתי שאכלתי אותה,את הכסף שלי כאן אני כבר לא אראה,הרגשתי מובס,3 ילדות חצופות הצליחו לעבוד עליי,חזרתי למונית כועס וממורמר,החלטתי שיותר לא יעבדו עליי ככה,חזרתי אל הטיילת חייבים להמשיך לעבוד בכל זאת עם כל הכעס שבדבר עדין יש לי משפחה לפרנס.על כביש הרציף ממש על החוף עוצר אותי בחור."כמה זה לבת ים?" הוא שואל."איפה בבת ים?" אני מחזיר והוא אומר לי בלפור ממש קרוב אל הים,אמרתי לו שעד בת ים זה 50 הוא אמר שאין בעיה ונכנס פנימה,לכל אורך הנסיעה אותו בחור ישב עם הפלאפון שלו ולא הפסיק לשלוח הודעות,זה לא שזה מפריע לי גם אני שולח הודעות פשוט הצליל שהיה בכל פעם שקיבל הודעה היה מחריש אוזניים ומעצבן,למזלי נתפסתי בגל של רמזורים ירוקים והדרך לשם הייתה מהירה מהרגיל,מיד כשעצרנו הרמתי את הברקס הידני והדלקתי את האור,אותו בחור התחיל לחפש בכל הכיסים אבל לא מצא את מה שחיפש."איבדתי את הארנק שלי." הוא אומר,הבנתי מה קורה כאן ולא רציתי ליפול שוב בפח."אני עולה הביתה לשנייה." הוא אמר "כבר יורד." אמרתי לו שאם הוא עולה אני בא איתו אז הוא אמר שאם אני לא מאמין לו שאקח את הפלאפון שלו כערבות,חשבתי לרגע אך לבסוף הסכמתי,לא הגיוני שהוא עובד עליי הפלאפון שלו אצלי.
אחרי חצי שנה של ייבוש יצאתי מהמונית ונשענתי על הפגוש הקדמי כשהפלאפון שלו אצלי ביד.החלטתי לבדוק את רשימת אנשי הקשר שלו אולי המספר של הבית שלו נמצא כאן ככה נלחיץ אותו לרדת מהר יותר.אחרי דפדוף של דקה מצאתי.הטלפון צלצל,אחרי כמה צלצולים ענה קול צעקני בצד השני,התנצלתי על השעה ודרשתי את הכסף שלי,הבן אדם בצד השני של הקו לא הבין על מה אני מדבר ודרש שאני אחזיר את הטלפון שגנבתי,מהר מאוד הבנתי את הפיתיון שבלעתי,אחרי התנצלות הסבר קצר והחזרת הטלפון הגנוב מצב הרוח שלי היה ממש שפוף,כמעט לילה שלם שאני על הכביש ובקושי הרווחתי משהו,עדין נשארו כמה שעות טובות ננסה בכל זאת להרוויח אז חזרתי לטיילת.הפעם החלטתי להסתובב קצת באלנבי אולי שם נוציא משהו.לפתע בצד השני של הכביש מישהו מסמן לי להסתובב אז הסתובבתי ועצרתי לידו."כמה לאבן גבירול ליד העירייה?" שאל.
20 שקל." אמרתי והוא נכנס,אדם בגילו חשבתי לעצמי לא יעשה את מה שעשו אותם בחורים צעירים.ריח חריף של אלכוהול עלה מפיו שלא הפסיק לדבר על אשתו שרוצה לעזוב אותו ומה יהיה עם הילדים הקטנים.זה לא שאני לא שותה אלכוהול אבל פשוט הריח שלו היה חזק ברמה של לפתוח חלון ולהקיא.העירייה לא רחוקה כלל והגענו בפחות מ10 דקות,אותו אדם התחיל לחפש בבגדיו את הכסף ולא מצא דבר."חכה לי כאן." הוא אמר "אני כבר חוזר עם הכסף." הפעם לא נפלתי בפח."אני בא איתך." אמרתי.והוא לא התווכח.עלינו אל הדירה והוא דפק כשאני מחכה מעט מאחוריו אחרי דקה פתחה אשתו את הדלת והחלה לצעוק עליו שהוא שוב שתה ושוב מבלה עד מאוחר ושיחפש עבודה שהוא חסר אחריות ומכל הבלגן קמו הילדים בן ובת בסביבות גיל 5-6 הוא לא אמר מילה פשוט הלך לה לארנק והוציא כסף והיא המשיכה לצעוק מה אתה עושה זה הכסף של הילדים לבוקר לקנות לחם וחלב,אין עוד כסף תלך לעבוד,הבטתי בילדים הבן הביט בי בעיניו הגדולות והתמימות,הלב שלי נשבר,גם לי יש משפחה להאכיל גם לי יש ילדים קטנים אבל המבט הזה המבט התמים הזה שבר אותי לגמרי,אמרתי לו שלא צריך את הכסף ושאני הולך,הוא משך אותי והתעקש שאני ייקח את ה12 שקל וה30 אגורות אמרתי שלא והתחמקתי מהתפיסה שלו,הוא ירד אחרי אבל אמרתי שלא יתעקש ושאני נוסע חבל שירד והוא עצר.נכנסתי למונית וזלגה לי דמעה,השעון הראה 5 בבוקר,החלטתי לסגור את היום.מאז עברו להן 20 שנה מאז אני עובד אחרת מאז אני גובה כסף מראש ממש כמו זונה ולמי שלא יאה שלא יעלה,אז אולי אנחנו תחמנים ואולי אנחנו עושקים תיירים אבל עם השנים אנחנו צוברים גם סיפורים מעניינים...
