"איך
זה שלמרות הידע המושכל אנו חוזרים לחוות את אותם ייסורים ולא מפנימים על
מנת להפיק את הלקחים כדי למזער ולמגן את עצמינו מפני טעויות" ?
ימים
רבים ואולי אף חיים שלימים נדרשים כדי להבין שלא ניתן לעשות שימוש ולהתעצם
על דלות מאגר הידע שהזיכרון יכול להכיל . כדי להגיע ליכולת לשלוט עם
הזיכרון בכל המישורים של מבוכי החיים אפילו הגאונות הנחשבת למידה מספקת של
תובנה והבנה איננה יכולה להשלים את השלמות שממנה מתייתמים . המוח האנושי
יכול לבנות וליצור את הדבר הכמעט מושלם עלי אדמות ,כל עוד הוא נטול נשמה
.למרות שהנתיבים מובילים ומוליכים להתחשל ולהתמגן מהפקת לקחים ,ההתחסנות לא
תאפשר לנבא את המשוכה הבאה המתדפקת בדלת . תהא כמות הדעת והחוכמה אשר תהא ,
יהיה זה תמיד מוגבל ומיזערי לידע בשעה שניזדקק לו. לכן הכניסה לתוך
המבוכים תהייה קלה יותר מאשר יציאתם . אהבה , כסף , כאב ואושר, הם רק חלק
מאותם פרמטרים שיהיו הגורמים בתהליך שינוי המנגנון המחשבתי. הדבר יתבטא
בחשיבות סדר העדיפויות ביחס של העיקר והתפל . את הסקת המסקנות יקבל כל אדם
על פי הניסיון האישי שחווה בחיו , את השינוי בהם הוא יעשה כאשר יוכח לו
אחרת . כדי שאי פעם אפשר יהיה להציץ ולראות יישות מושלמת , עליה להיוולד
ולהיות מובנת במורכבותה עם כמות גדולה של נשמות ופעימות לב רבות . בהנחה
שאם היה דבר כזה בנמצא , הרי שלא כאדם יחשב .
"הותרת
אותי פעור פה בתגובה שהשבת . כאן זה המקום להתוודות בפניך ולומר , שאני
מכיר את ההתנסחות שלך לא מהיום , אני גם יודע שאת מייחסת חשיבות רבה למילה
הכתובה . "אני לעולם לא מפסידה את אשר אני בוחרת לא להרוויח" , היתה האמירה
האחרונה שלך בשיחות הבודדות שניהלנו בעבר . האם הצלחתי לרענן זכרונך מעט" ?
מה שברור הוא , שאתה פונה אלי כעת עם חותם שלא איתו היית מיוצג בשעתו. אם כן , מה הוא היה ?
"גאות ושפל" .
ברוך
מחייה המתים . יש לציין שאתה תמיד משכיל לבחור שם ייצוגי שמבשר על מצב
אישי נתון . האם החותם הנוכחי, מעיד שחל שיפור במצבך ועברת לשחייה בתוך
מעיין כדי לא לטבוע ולהתגבר ?
"זה
לא מעיין אלא ביצה . במקום כזה קשה לשחות . אגב , משחק המילים שלך
בכינויים נהדר . עשית בזה גם שימוש כשפנית אלי לראשונה בתחילת ההכרות
בינינו " .
מה הנתונים שהביאו לשקוע כך ?
"לפני
כמה שנים נכנסתי לצ'אט לצורך לימודים שהתחלתי . לא הייתי מהגולשים עם
נוכחות במסך הכללי. ישבתי בתחילה בוהה וקורא את המלל שרץ שם , ולא תמיד
הבנתי את הקשר בין משפט למשפט . כדי לאגור את הנתונים שרציתי , הייתי יוזם
שיחות פרטיות . לא יכולתי להבין את הקלות הבלתי נסבלת בתלות ובהתמגנטות
לדמות וירטואלית שמבחינתי נטולת זהות . בשיחות שיזמתי הצהרתי מראש שאני אדם
נשוי, ובשיחות החולין המזדמנות שימשתי אוזן קשבת לנשים רבות . במידה רבה
זה עזר לי מאוד בעיסוק שלי. לימים , ניהלתי שיחה עם אישה שאיתה נסחפתי מעבר
לזמן שהקצבתי מראש. כאשר הבעתי נכונות לסיים , היא התעקשה שאשוב לשוחח
איתה . האישה הזו הרעיפה עלי מילות אהבה שהיו בהן תשוקה שנשגב מבינתי להבין
, איך מגיעים לעוצמות כאלה דרך מכשיר קר ומנוכר. היא לא הפסיקה לבקש ממני
לפגוש בה מעבר למסך. יתרה מזאת , היא אף כתבה לי באותיות קידוש לבנה, שהיא
רוצה לחוות אותי פיזית . לפחות לא יכולתי להאשים אותה בחוסר כנות . בשיחה
האחרונה בינינו לא נתתי לך שום רמז שאין בכוונתי לשוב אליך, על כן נעלמתי
לתקופה ארוכה . כשחזרתי לחפש אותך כבר לא היית שם . מאז המפגש עם האישה
שנעתרתי להפצרותיה , אינני יכול להינתק מהייסורים שמלווים ופוקדים את חיי
לסירוגין עד היום . השיחות שנעזרתי איתך והתגובות שהשבת העצימו את הכאב .
למרות שלא ידעת את הנסיבות מישום שהחלטתי לא לחשוף , הצלחת לגעת ולהיכנס
בתיאורים שלך לתוך אמות הסיפים של נשמתי . הרגשתי שאת מזיקה לי , לכן היית
הקורבן הראשון להינתק מהמין הנשי" .
מדוע אתה מתייסר מבגידה שבחרת להיות שותף בה ?
"לפני
המפגש הודעתי לרעייתי שאני יוצא לפגישה , ובנשימה אחת שאלתי אם זה לא
יגרום לשיבוש תוכנית שאולי תכננה עבורנו . "אתה זוכר שסיפרתי לך על חברה
טובה ששנים לא היה לי קשר איתה" ? "בוודאי שזוכר" השבתי לה , ובהתרגשות רבה
סיפרה לי את המפגש האקראי איתה , ואז אמרה לי שזה עיתוי טוב להזמין אותה
ולהיזכר בכל החוויות והזכרונות . השבתי לה שהרעיון מצוין , ושלאור הנתק
הארוך שהיה לה איתה , הנוכחות שלי לא תחסר להן .
הזמנתי
מראש שולחן במסעדה שהיתה בתוך בית מלון , בקבלה נתתי שם (בדוי) והשארתי
הנחיות לגבי האישה שצריכה להיצטרף אלי לשולחן . נפרדתי מרעייתי, אחלתי לה
בילוי נעים עם החברה , ואמרתי לה שאעדכן אותה בהמשך לגבי המקום שבו אני
אהייה . קיבלתי ממנה את החיוך המקסים , ויצאתי לדרכי . אחרתי בשעה למפגש
בגלל תאונת דרכים שהיתה בדרך. בעוד אני ממתין להיחלץ מהפקק שנוצר , התקשרתי
הביתה כדי לדעת אם החברה כבר הגיעה . הטלפון בבית היה תפוס . התקשרתי
למסעדה לוודא שהגברת הגיעה , קיבלתי תשובה חיובית . ביקשתי שיודיעו לה שאני
אאחר, ועל כן אשמח אם יציעו לה לשתות משהו עד שאגיע . "זה בסדר גמור אדוני
, לגברת כבר הוגש הקפה על חשבון הבית" .
האם רעייתך היתה באותה מסעדה שקבעת את הפגישה ?
"אני בהלם מוחלט . איך הגעת למסקנה הזו" ?
צפיתי
את הנולד, ואם תרצה אפשר לקרוא לזה ניחוש מדויק . ישנה אמירה האומרת : "כל
אדם צריך לבחור את דרך החשיבה שלו אם הוא לא רוצה ללכת לאיבוד במבוך
האפשרויות . מצד שני אף אחד לא בטוח שלקח את הדרך הנכונה". השאלה שלי אליך
היא : מי מכם בטוח שבחר את החשיבה לדרך הנכונה בכניסה למבוך שבו הלכתם
לאיבוד? מבולבל ? אני לא ! תעיף מבט שוב לאמירה המתנוססת בדף הבית שלי, וזה
יתן לך את התשובה .
"אני מבקש לעשות הפסקה כעת . אני נמצא בסערת רגשות , וזה מחזיר אותי שוב לתסריט שאותו אני כל כך רוצה לשכוח . נשתמע בקרוב".
כך את הזמן שלך ........
כעבור שעתיים שב אלי עם המשך הסיפור ......
"החנתי
את מכוניתי בחניון של המלון . עליתי עם המעלית ישר אל פתח המסעדה . צעדתי
אל השולחן שמראש ידעתי את מיקומו , ושם ישבה אותה אישה שניהלתי איתה כמה
שיחות נפש . הושטתי ידי לברכת שלום וביקשתי את סליחתה לשניות , כדי להתקשר
ולדרוש בשלומה של רעייתי . הטלפון היה עדיין תפוס . כעבור דקותיים לערך
הרגשתי מאותה אישה שמשהו מטריד את מנוחתה . אי הנוחות בלטה ממש לעין ."היש
משהו שמטריד אותך" שאלתי, וזו היתה תשובתה : "האם אתה זוכר שסיפרתי לך על
החברה , שכאשר היא נפגשת עם המאהב שלה , היא מצרפת אותי אליה ככיסוי" ?
זוכר , ואיך זה מתקשר אלינו ? "היא התקשרה אלי היום בבוקר , והפצירה בי
להגיע היום מכיוון שהיא איננה יכולה לדחות ליום אחר . מאחר ולא יכולתי
להודיע לך על כך , קבעתי איתה שעה לאחר המפגש איתך . לקחתי בחשבון שהמפגש
שלנו לא יתארך יותר משעה מקסימום , אז חשבתי לשלב את חברתי לאחר שתלך. לא
לקחתי בחשבון את האיחור שלך" . אז אני מבין שהיא אמורה להיצטרף אלינו בכל
רגע והנוכחות שלי מן הסתם מיותרת , הלא כן ? "אתה מבין נכון , וצר לי שזה
יצא כך . כאישה נשואה אינני חושבת שהיא תחוש בנוח לידך" . תרשי לי רק לגשת
לשלם את מה שהזמנת , ותכף אשוב להיפרד ממך ואצא לדרכי . האמת שחשתי הקלה
עצומה , ודי שמחתי מהשיבוש הזה . בעוד אני צועד חזרה לכיוון השולחן אני
מבחין בדמות מוכרת שצועדת לפני . חשתי שהדם קופא בעורקיי . שמרתי על איפוק ,
וחיכיתי לראות לאן היא צועדת . זו היתה לא פחות ולא יותר רעייתי הנאמנה .
בשלב כלשהו חלפה בי המחשבה , שאני בעצם נמצא במעקב . למרות שלא היתה לי
סיבה לחשוש , עצם המעמד הזה לכשעצמו מצמיח עלים שוטים שאין בהם תועלת . כל
כך רציתי לקוות שאני לא עומד לחוות את הרגע שאותו הייתי מוחק , מבלי להניד
עפעף אילו רק יכולתי . אך זה היה מאוחר מדי . רעייתי התיישבה בשולחן שבו
ישבתי אך לפני דקות ספורות . לעולם לא אשכח את המבט כאשר מבטינו הצטלבו .
פניתי לאישה שאיתה קבעתי , הושטתי שוב ידי לשלום ואמרתי : אני מאחל לך המשך
בילוי נעים עם רעייתי . את מה שהיה אחר כך , כבר לא ענין אותי לראות , תוך
דקה נעלמתי משדה הראייה שלהן . עד לאותו מפגש קראתי על כאב וייסורים מהצד
השני , והנה מצאתי עצמי בתוך התסריט . אין שום דבר שמשתווה לדבר האמיתי
כאשר בשניות
אתה מתרוקן מקיומך . התשובה לשאלה ששאלת אותי בסיום השיחה הקודמת שלנו היא
, שאני באמת הלכתי לאיבוד במבוך האפשרויות , ואין ביכולתי להשיב לך אם
בחרתי את הדרך הנכונה שהכניסה אותי לשם . את ימי ההתאבלות העברתי בישיבה
מול המחשב . הייתי נכנס לחדר שבו ניהלתי את השיחות , ובוהה . בערב אחד
שהחדר היה רדום משהו לפתע נכנסה דמות שתוך דקות האירה אותו בנוכחותה . מדי
ערב הייתי נכנס כדי לקרוא אותה . עד שיום אחד היתה היא זו שפנתה אלי וכתבה :
"האם נוכל לאזן יחד את השפל והגאות , כדי למנוע שיטפון" ? זה היה משפט
הפתיח שלך , שנחקק בזכרוני לא פחות מהמשפט בו סיימת את השיחה האחרונה שממנה
החלטתי להתאדות השאלה שמכרסמת בתוכי מאז , האם הייסורים שלי הם בשל שאני
נבגד או בוגד" ?
אדם
אשר בוגד בערך שהוא מייחס לו חשיבות , בסופו של דבר יוצא נבגד מהערך שבחר
לזלזל בו . כך שבעיני אתה גם וגם . אין לי כל כך רצון להחרט בזכרונך כאחת
שתורמת לייסורים שלך , אלא אם כן בחרת להתחבר אלי ביציאה מהם .
"אינך חושבת שהמדייה הוירטואלית תורמת לזירוז והתמוטטות של מערכת יחסים" ?
אתה מבלבל בין האופצייה הזמינה שנוספה לעוד אלפי האפשרויות בחיפוש הרגש לבין העיסוק בחיפוש הגורם . ההבדל הוא גדול .
"כעת אשוב לתגובה הקודמת שהשבת לי , והייתי מבקש לדעת מדוע הכנסת אותי בעיסקת חבילה אחת הן כבוגד והן כנבגד" ?
אם
הינך חושב שאתה עושה ראיון עם ערפד שכח מזה . אתה גם רחוק מלהיות אלפרד
היצ'קוק . אין שום סיבה לא להבין תסריט , כשהתרגום נמצא בגוף הסרט . משחק
וירטואלי ספורטיבי הוא נחמד כל עוד הוא מתחיל ומסתיים במגרש הביתי. זינוק
אל קו הגמר להישגים המתאפיינים במגרש אולימפי תלוי בשחקנים שהמכנה המשותף
במדייה ומחוצה לה יהיה עם אופי שחלקם בונים אותו וחלקם באים איתו. מי שבוגד
באמת יוצא נבגד מהשקר שדרכו הכחיש אותה . הכל בגלל מסמר קטן ימשיך תמיד
הפטיש לדפוק - המוח .
כל הזכויות ליצירה שייכות לפרי פוקס ©
