סיפורים

יתמות מהחיים / פרק 6


ארבעה חודשים לא שמעתי ממנו מאז השיחה האחרונה . זו היתה ההפסקה הכי ארוכה שעשה . השיחות בינינו הפכו ליותר קשות מבחינה רגשית עבורו . את המשפט : "את יודעת לגעת באמות הסיפים של נשמתי" , כתב לי אולי עשרות פעמים . הוא בחר לשוב אלי עם פתיח שהיה כל כולו ציטוט ממשפטים אותם כתבתי בשעתו , באחד הפורומים בהם שהיתי :


"כל דמעה שזולגת יש בה אות שמבשרת על הבעות , אותות של התחברות והתנתקות . טיהור שממית שפל ומעלה גאות . שאיפה ליציאה מהווה ממולכד וכניסה לעתיד יותר מכובד . הגלגל סובב לו עם שיניים חורקות בחיפוש תחנת עצירה אל הבלתי נודע , תחנה שתיתן פיסת מידע . דברים נסתרים וגלויים מתערבבים , אותות ללא תמרורים . האור הלך ונחלש , החושך התעצם ונספג . יום חדש מביא איתו אור ששולט בו השחור , ללא מעצור . ערפילים וטפילים מתקרצצים . אור ללא כיוון , חושך של ניוון". כן פרי , אלו משפטים שלך שבחרתי לפתוח את השיח לאחר תקופה לא מבוטלת של שתיקה . למעט תחושת ההזדהות הטוטאלית במשמעותם , הייתי מאוד רוצה שתכתבי לי על הגורם שהביא אותך להתבטא במלל , שבו אני מבין יותר את חוסר האונים ביתמות" .

את המילים הללו כתבתי בהשראת היום שבו מנציחים את המלחמה הכי זוועתית שהיתה אי פעם ביקום - השואה . מלחמה שעקרה ואנסה את שורשי משפחתי , והותירה שרידים עירומים .

"את מצליחה להעביר לי באמצעות בחירת המונחים ביטוי שבשעת קריאתם , זה מלווה בצמרמורת העוברת בכל גופי . אף על פי שהבעתי הזדהות אמיתית , בכל זאת לא ניתן להמחיש במילים טרגדיה שאין שני לה".

ראשית , שום דבר אינו יכול לבוא לידי ביטוי אם לא מתנסים בחוויות שמדגימות לך חייך . ישנם אלפי יצירות של כאב בכל התחומים , שרק היוצרים והכותבים יהיו הבלעדיים להבין את משמעותם . לא תמיד ניתן להביע תחושה אמיתית , ובמיוחד כאשר זה תלוי בדברים שרק הלב יכול לנצור ולשמר. לא מעט אנשים פותרים את הכאב ששם הכל מסתיים בהיעלמותם .

"האם הינך מתכוונת להתאבדות" ?

כמובן .

"איך את מסבירה את העובדה שעשרות ניצולים הצליחו לחיות את חייהם אחרי המלחמה עוד שנים רבות , למרות הגהנום שעברו ? לעומת זאת ישנם אנשים רבים שבוחרים לפרוע את שטר החיים בגלל מסע של כאב שאינו משתווה בתוצאות המלחמה ההיא , עוד הרבה בטרם הגיע המועד . אינני יכול להבין כיצד ניתן להיאחז בחיים עם זכרונות , שבקלי קלות אפשר להגיע לטירוף ואיבוד הדעת" ?

כשישנו כאב עמוק וגדול שפוער תהום בתוכך , התחושה הבלעדית היא שאתה היחיד שקבור בתוכו . הידיעה שיש עוד הרבה אנשים כלואים ברף שהוא נחשב לכל הדעות כרף הכאב הכי גבוה שניתן להעלות על הדעת , לא מנחם ולא ממזער את עוצמתו והשפעתו במצב הנתון שבו שרוי האדם איתו . כאב אינו נמדד בנפח תכולתו , אלא בכושר הספיגה והתוצאה הנגרמת ממנו . אינך יכול לשקול כאב על כפות מאזניים כדי לדעת מה הוא מכיל בתוכו , ובטח שלא את משקלו . מספיקה רק נוצה אחת בודדה כדי לרסק ולהכביד על חיים שלימים . כאשר אדם חווה חוויה פרטית שנחשבת עבורו שואה , או שזה טוחן , או שזה משחיז . את המעט שאני יכולה לומר לך באשר לאותם אלה שכן החליטו לבחור בחיים זה אולי בגלל שבחרו במטרה ששווה את קידושה . ישנם הרבה מצבים שאם אנשים לא יצאו מן הדעת , פירושו של דבר שרבים מצאו דרך ודעת להילחם בניסיון שליטת הטירוף עליהם .

"איך את ראית מקרוב את ההתמודדות במלחמה עם הזכרונות הללו"

העוצמה וקבלת הפרופורציה בהתמודדות , הגיע בגדול רק כאשר הפכתי להיות אמא . החוויות המזעריות שחוויתי בחיי בהשוואה למלחמת ההישרדות של הניצולים , היו טעימות שהעצימו את הכאב . הכח שהניע את אותם אנשים להתעלות ולהדחיק זכרונות שאף פעם לא יחלידו, ממקם אותם אצלי תחת הכותרת : חסידי אומות הנשמה . לא גדלתי בבית ששררה בו אוירה דיכאונית . אך את הסיפורים שחוו הורי בשואה , קיבלנו במנות גדושות . הדבר המרכזי שהתאפיין בו , היה כמובן היחס למזון . מקום של כבוד קיבל הלחם . הבנתי שזה היה הפריט שהיה משאת חלומו של כל ניצול שואה . זה הפך ממש לאובססיה . הבשלות של הגיל והתובנות מביאים לידי מזעור סימני השאלה , שבילדות נראו כחידה לא פתורה . למרות שלא קל לשמוע תיעוד על ייסורים מסוג כזה , אני די אהבתי לשמוע את הסיפורים . בדיעבד רציתי מאוד להבין איך פעל המנגנון המחשבתי , בהתמודדות עם הידיעה שגזר דין המוות , הוא רק עניין של זמן .

"אני תוהה ושואל את עצמי , האם אלה שנותרו בחיים היה זה בשל מזל מזדמן , או גורל שאותו קיבלו בשעת לידתם"

אלה שנרצחו היה להם ביש מזל . אלה שנותרו בחיים היה להם מזל . בשני המקרים הללו המכנה המשותף הוא גורל . באשר לשאלה אם יש לאנדבדואל יכולת לשלוט בו , או האם זהו כח עליון שמכתיב , זו שאלה ששייכת לסודות הכמוסים של החיים שנשגב מבינתו של הפרט לתת את התשובה על כך ..

"ויש כאלה שהעדיפו להתאבד , והתעלמו מהמובן מאליו והספק . כאשר אדם חש שהוא אפס , כנראה שזה הפיתרון האולטימטיבי".

אפס זה אכן לא כלום , אך משהו שמסתתר מאחוריו . בוא לא נערב את ההליך הזה שדי מובן בסיטואציות כשנשללת החירות . אותם אנשים ניסו לעבור משוכות שמוקשים פוצצו אותם , ואת חלומותיהם הורודים ניפצו . רגעים שמייסרים בימים , כובלים בלילות , ומטביעים . מערבולת כמו סופת טבע שעקרה שורשים מהיסוד .

"אוקי , את מדברת על דיקטטור שסחף אחריו אומה שלימה".

כן , הדיקטטורה נמצאת תמיד בידיהם של אלה שניתנת להם הדמוקרטיה בשימוש בה . הדיקטטורה היתה , היא גם כיום , ותמשיך להיות קיימת גם בעתיד .  

"אבל אנחנו עדים היום ללא מעט התפוררויות של משטרים שנחשבו דיקטטורים"

אינני מייחסת את הדיקטטורה כפרשנות להגדרת שילטון . בכל מוסד עומד עוד אדם ששם ניתן לו חופש הפעולה . גם אם כל העולם יהיה דמוקרטי , המאפיינים של ההתנהלות הדיקטטורית יהיה שריר וקיים .

"אני רוצה להבין יותר לעומק את החשיבה שלך. אני מניח שאינך מכוונת את הדברים לסקטור פרטי , אלא ישירות לגופים שמשתייכים במידה כזו או אחרת לשילטון הקיים" ? 

אתה מבין נכון . 

"השאלה הבאה שאני רוצה לשאול אותך היא בנוגע לגוף המשפטי המחוקק . האם גם שם את משליכה סממנים כלשהם עם הנגיעה של המאפיינים הדיקטטורים . אינני זוכר אם כבר אמרתי לך , אני ידוע כרודף צדק מושבע"?

השאלה שלך מצוינת . 

מאחר וגם אני אינני זוכרת לפרטי פרטים משפטים בודדים , אז יתכן שבעבר כבר כתבתי לך שאין צורך לרדוף אחר הצדק , מכיוון שגם בהליכה לא תשיג אותו . זה מוליך אותי ישירות לשאלה ששאלת . אני הייתי בנקל מסירה את הסימבול שכל כך מזוהה עם בתי המשפט בעולם , מכיוון שאת האיזון שמייחסים לכפות המאזניים בכל הקשור לחוק ומשפט , אין נגיעה רציונאלית ואמיתית . משפטים שמסתיימים לנאשם בזיכוי על בסיס "מחמת הספק" ואו עיסקות טיעון , זה טיוח בהסתרת פרטים , שערך הגוף המחוקק מאבד את תהילתו בעיני . לא מעט התנהלויות שנעשו מאחורי הקלעים , יכנסו לספרי ההיסטוריה וינפיקו לעיתונאים סקופים כחומר קריאה להתהדר בהם .

"יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב לך , אני מניח שזה מתישהו יגיע"

אנחנו נכנסים לאיזו טלנובלה ? תשתדל לעשות זאת ברכות שהמחשב שלי לא יתחיל לטפטף .

"אוח פרי , כמה שאני נהנה מהציניות שבך . אבל זה בסדר , אני סופג זאת" .

אוקיי מיסטר איקס , אני מסיימת את שיחתינו כעת , יש לי כמה עיסוקים לעשות . שיהיה לך יום נעים ונשתמע ...

"אוקי , תודה שהקדשת לי מזמנך. אנחנו ועוד איך נשתמע , ממש בקרוב" 


כל הזכויות ליצירה שייכות לפרי פוקס © 

 

תגובות