ארבעה
חודשים לא שמעתי ממנו מאז השיחה האחרונה . זו היתה ההפסקה הכי ארוכה שעשה
. השיחות בינינו הפכו ליותר קשות מבחינה רגשית עבורו . את המשפט : "את
יודעת לגעת באמות הסיפים של נשמתי" , כתב לי אולי עשרות פעמים . הוא בחר
לשוב אלי עם פתיח שהיה כל כולו ציטוט ממשפטים אותם כתבתי בשעתו , באחד
הפורומים בהם שהיתי :
"כל
דמעה שזולגת יש בה אות שמבשרת על הבעות , אותות של התחברות והתנתקות .
טיהור שממית שפל ומעלה גאות . שאיפה ליציאה מהווה ממולכד וכניסה לעתיד יותר
מכובד . הגלגל סובב לו עם שיניים חורקות בחיפוש תחנת עצירה אל הבלתי נודע ,
תחנה שתיתן פיסת מידע . דברים נסתרים וגלויים מתערבבים , אותות ללא
תמרורים . האור הלך ונחלש , החושך התעצם ונספג . יום חדש מביא איתו אור
ששולט בו השחור , ללא מעצור . ערפילים וטפילים מתקרצצים . אור ללא כיוון ,
חושך של ניוון". כן פרי , אלו משפטים שלך שבחרתי לפתוח את השיח לאחר תקופה
לא מבוטלת של שתיקה . למעט תחושת ההזדהות הטוטאלית במשמעותם , הייתי מאוד
רוצה שתכתבי לי על הגורם שהביא אותך להתבטא במלל , שבו אני מבין יותר את
חוסר האונים ביתמות" .
את המילים הללו כתבתי בהשראת היום שבו
מנציחים את המלחמה הכי זוועתית שהיתה אי פעם ביקום - השואה . מלחמה שעקרה
ואנסה את שורשי משפחתי , והותירה שרידים עירומים .
"את מצליחה
להעביר לי באמצעות בחירת המונחים ביטוי שבשעת קריאתם , זה מלווה בצמרמורת
העוברת בכל גופי . אף על פי שהבעתי הזדהות אמיתית , בכל זאת לא ניתן להמחיש
במילים טרגדיה שאין שני לה".
ראשית , שום דבר אינו יכול לבוא לידי
ביטוי אם לא מתנסים בחוויות שמדגימות לך חייך . ישנם אלפי יצירות של כאב
בכל התחומים , שרק היוצרים והכותבים יהיו הבלעדיים להבין את משמעותם . לא
תמיד ניתן להביע תחושה אמיתית , ובמיוחד כאשר זה תלוי בדברים שרק הלב יכול
לנצור ולשמר. לא מעט אנשים פותרים את הכאב ששם הכל מסתיים בהיעלמותם .
"האם הינך מתכוונת להתאבדות" ?
כמובן .
"איך
את מסבירה את העובדה שעשרות ניצולים הצליחו לחיות את חייהם אחרי המלחמה
עוד שנים רבות , למרות הגהנום שעברו ? לעומת זאת ישנם אנשים רבים שבוחרים
לפרוע את שטר החיים בגלל מסע של כאב שאינו משתווה בתוצאות המלחמה ההיא ,
עוד הרבה בטרם הגיע המועד . אינני יכול להבין כיצד ניתן להיאחז בחיים עם
זכרונות , שבקלי קלות אפשר להגיע לטירוף ואיבוד הדעת" ?
כשישנו כאב
עמוק וגדול שפוער תהום בתוכך , התחושה הבלעדית היא שאתה היחיד שקבור בתוכו .
הידיעה שיש עוד הרבה אנשים כלואים ברף שהוא נחשב לכל הדעות כרף הכאב הכי
גבוה שניתן להעלות על הדעת , לא מנחם ולא ממזער את עוצמתו והשפעתו במצב
הנתון שבו שרוי האדם איתו . כאב אינו נמדד בנפח תכולתו , אלא בכושר הספיגה
והתוצאה הנגרמת ממנו . אינך יכול לשקול כאב על כפות מאזניים כדי לדעת מה
הוא מכיל בתוכו , ובטח שלא את משקלו . מספיקה רק נוצה אחת בודדה כדי לרסק
ולהכביד על חיים שלימים . כאשר אדם חווה חוויה פרטית שנחשבת עבורו שואה ,
או שזה טוחן , או שזה משחיז . את המעט שאני יכולה לומר לך באשר לאותם אלה
שכן החליטו לבחור בחיים זה אולי בגלל שבחרו במטרה ששווה את קידושה . ישנם
הרבה מצבים שאם אנשים לא יצאו מן הדעת , פירושו של דבר שרבים מצאו דרך ודעת
להילחם בניסיון שליטת הטירוף עליהם .
"איך את ראית מקרוב את ההתמודדות במלחמה עם הזכרונות הללו"
העוצמה
וקבלת הפרופורציה בהתמודדות , הגיע בגדול רק כאשר הפכתי להיות אמא .
החוויות המזעריות שחוויתי בחיי בהשוואה למלחמת ההישרדות של הניצולים , היו
טעימות שהעצימו את הכאב . הכח שהניע את אותם אנשים להתעלות ולהדחיק זכרונות
שאף פעם לא יחלידו, ממקם אותם אצלי תחת הכותרת : חסידי אומות הנשמה . לא
גדלתי בבית ששררה בו אוירה דיכאונית . אך את הסיפורים שחוו הורי בשואה ,
קיבלנו במנות גדושות . הדבר המרכזי שהתאפיין בו , היה כמובן היחס למזון .
מקום של כבוד קיבל הלחם . הבנתי שזה היה הפריט שהיה משאת חלומו של כל ניצול
שואה . זה הפך ממש לאובססיה . הבשלות של הגיל והתובנות מביאים לידי מזעור
סימני השאלה , שבילדות נראו כחידה לא פתורה . למרות שלא קל לשמוע תיעוד על
ייסורים מסוג כזה , אני די אהבתי לשמוע את הסיפורים . בדיעבד רציתי מאוד
להבין איך פעל המנגנון המחשבתי , בהתמודדות עם הידיעה שגזר דין המוות , הוא
רק עניין של זמן .
"אני תוהה ושואל את עצמי , האם אלה שנותרו בחיים היה זה בשל מזל מזדמן , או גורל שאותו קיבלו בשעת לידתם"
אלה
שנרצחו היה להם ביש מזל . אלה שנותרו בחיים היה להם מזל . בשני המקרים
הללו המכנה המשותף הוא גורל . באשר לשאלה אם יש לאנדבדואל יכולת לשלוט בו ,
או האם זהו כח עליון שמכתיב , זו שאלה ששייכת לסודות הכמוסים של החיים
שנשגב מבינתו של הפרט לתת את התשובה על כך ..
"ויש כאלה שהעדיפו להתאבד , והתעלמו מהמובן מאליו והספק . כאשר אדם חש שהוא אפס , כנראה שזה הפיתרון האולטימטיבי".
אפס
זה אכן לא כלום , אך משהו שמסתתר מאחוריו . בוא לא נערב את ההליך הזה שדי
מובן בסיטואציות כשנשללת החירות . אותם אנשים ניסו לעבור משוכות שמוקשים
פוצצו אותם , ואת חלומותיהם הורודים ניפצו . רגעים שמייסרים בימים , כובלים
בלילות , ומטביעים . מערבולת כמו סופת טבע שעקרה שורשים מהיסוד .
"אוקי , את מדברת על דיקטטור שסחף אחריו אומה שלימה".
כן
, הדיקטטורה נמצאת תמיד בידיהם של אלה שניתנת להם הדמוקרטיה בשימוש בה .
הדיקטטורה היתה , היא גם כיום , ותמשיך להיות קיימת גם בעתיד .
"אבל אנחנו עדים היום ללא מעט התפוררויות של משטרים שנחשבו דיקטטורים"
אינני
מייחסת את הדיקטטורה כפרשנות להגדרת שילטון . בכל מוסד עומד עוד אדם ששם
ניתן לו חופש הפעולה . גם אם כל העולם יהיה דמוקרטי , המאפיינים של
ההתנהלות הדיקטטורית יהיה שריר וקיים .
"אני
רוצה להבין יותר לעומק את החשיבה שלך. אני מניח שאינך מכוונת את הדברים
לסקטור פרטי , אלא ישירות לגופים שמשתייכים במידה כזו או אחרת לשילטון
הקיים" ?
אתה מבין נכון .
"השאלה
הבאה שאני רוצה לשאול אותך היא בנוגע לגוף המשפטי המחוקק . האם גם שם את
משליכה סממנים כלשהם עם הנגיעה של המאפיינים הדיקטטורים . אינני זוכר אם
כבר אמרתי לך , אני ידוע כרודף צדק מושבע"?
השאלה שלך מצוינת .
מאחר
וגם אני אינני זוכרת לפרטי פרטים משפטים בודדים , אז יתכן שבעבר כבר כתבתי
לך שאין צורך לרדוף אחר הצדק , מכיוון שגם בהליכה לא תשיג אותו . זה מוליך
אותי ישירות לשאלה ששאלת . אני הייתי בנקל מסירה את הסימבול שכל כך מזוהה
עם בתי המשפט בעולם , מכיוון שאת האיזון שמייחסים לכפות המאזניים בכל הקשור
לחוק ומשפט , אין נגיעה רציונאלית ואמיתית . משפטים שמסתיימים לנאשם
בזיכוי על בסיס "מחמת הספק" ואו עיסקות טיעון , זה טיוח בהסתרת פרטים ,
שערך הגוף המחוקק מאבד את תהילתו בעיני . לא מעט התנהלויות שנעשו מאחורי
הקלעים , יכנסו לספרי ההיסטוריה וינפיקו לעיתונאים סקופים כחומר קריאה
להתהדר בהם .
"יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב לך , אני מניח שזה מתישהו יגיע"
אנחנו נכנסים לאיזו טלנובלה ? תשתדל לעשות זאת ברכות שהמחשב שלי לא יתחיל לטפטף .
"אוח פרי , כמה שאני נהנה מהציניות שבך . אבל זה בסדר , אני סופג זאת" .
אוקיי מיסטר איקס , אני מסיימת את שיחתינו כעת , יש לי כמה עיסוקים לעשות . שיהיה לך יום נעים ונשתמע ...
"אוקי , תודה שהקדשת לי מזמנך. אנחנו ועוד איך נשתמע , ממש בקרוב"
כל הזכויות ליצירה שייכות לפרי פוקס ©
