במקום רגיל כלשהו, בין הרים וגבעות, גרה לה נערה צעירה ושוקקת חיים. היא הייתה מדהימה ביופיה ובחנה, עדינה במראה המלאכותי שלה, אצילית כאילו דם כחול עובר בין עורקיה ובעלת גאווה כיאה לנערה שמספרים עליה סיפורים כאלו.
באותו מקום רגיל בו היא גרה לא היו יותר מדיי דברים מיוחדים או מושכים לעין ולמעשה ניתן היה לסכם שאם יצא לאדם לעבור שם, הדבר היחיד שיבלוט הוא אותה נערה-שהיא לא באמת "דבר" אלא ייצור אלוהי( אותה בחורה שאמא ממש רוצה שתתחתן איתה).
באותו מקום רגיל, בין ההרים והגבעות, גר לו איש אדמה פשוט.
הייתה לו אישה ובן-שאותו אהב בכל מאודו.
תפקידו בעולם היה לעבוד את האדמה ולהעניק למשפחתו את הדברים להם הם נזקקים,וקצת מעבר-כך לפחות קבע לו גורלו.
בנו, בחור צעיר שעבר את גיל העשרה, היה ידוע ביכולתו לא להיות ידוע בדבר מה מיוחד, אך עצמו ידע יותר ממה שאחרים חשבו.
יום אחד עבר שם אביר.
הוא היה מעוטר בדרגות רבות שסימלו את המלחמות הרבות שהוא ניצח עליהן. הוא גם נראה טוב יותר מרוב הבחורים שעברו עד אז באותו מקום רגיל שבין ההרים והגבעות, והסוס שלו הבריק יותר מכל חיה מטופחת אחרת באזור. הוא החל לבחון את השטח ומיד צדה את תשומת ליבו הנערה המיוחדת, אשר לא התאימה לנוף של המקום הרגיל שבו הוא מצא עצמו. מכיוון שהיה מעוניין בה נשאר ללון באותו מקום ודאג לכך שהנערה לא תפספס אותו כשם שהוא לא פספס אותה.
הנערה התאהבה בו בן רגע כאשר הבחינה בו- הרי זה לא קשה לזרוק חכה ולתפוס לבבות לאחר שניצחת בקרבות כה רבים. לא עבר זמן רב והאביר אשר השיג מבוקשו מאותה נערה מיוחדת עזב את המקום והצליח ללא שום חרטה לשבור את ליבה.
קשה מנשוא היה לאותה נערה מדהימה כאב ליבה אך אותו בחור צעיר מן הכפר ניסה להתקרב ולנחם אותה. הוא הניח לה מנחות קטנות מבלי שתשים לב, שר לה סרנדות בקולות של אנשים אחרים בכדי שלא יזהו אותו והצליח לשבות את ליבה, למרות שלא ידעה מי הוא אותו אדם אשר עושה לה כה טוב.
עבר זמן מה וגם הבחור הצעיר החליט לגשת לאותה הנערה. הוא פתח את דבריו בנימוקים וטיעונים שונים, אך הנערה שנכוותה כבר מאש ההבטחות הנימוקים ומשחקי המילים בעבר, נפנפה אותו וכיבתה בעיניו את להבת התשוקה שבערה בו.
בטרם עזיבתו ובבליעת רוק גאוותו, הספיקו הם להחליף מסרים והנערה,שסיימה דבריה ב"קשה לי לתת אמון באנשים ולהישבר לאחר מכן" , הופתעה לנוכח תגובתו השלווה והכואבת.
לא עבר זמן רב והנערה גדלה והתפתחה לבחורה שעולה על כל תיאוריה עד אותו הזמן.
באותו מקום רגיל שבין הרים וגבעות,עבר סופר דגול. הוא היה ידוע ביכולות הלשוניות החריפות שלו( יותר מה"חריף-חריף" שליד ה"חריף-פיקנטי" אצל מלך מלכי המלכים של מלך השווארמות) ומיד הבחין בבחורה המיוחדת הכל-כך לא אופיינית למקום הרגיל שאליו נקלע. הוא החליט להישאר על-מנת לנסות ולטעום מייחודה, וכאשר זה הצליח לו עזב את המקום הרגיל הזה שבין הרים וגבעות והלך לחפש מקום אחר אשר יתאים לייחודיותו שלו.
הבחורה הייתה שבורה תקופה בלתי ניתנת לתאר אך היה אדם אחד שהצליח לעזור לה ולהוציא אותה מהמצב אליו היא קלעה עצמה, אותו בחור צעיר אשר בלע את רוק גאוותו נשאר שם ועמד לצידה גם בפעם זו.
לבסוף נישאו שניהם יחדיו והגשימו חלומותיהם הכמוסים וכאן ידידיי מסתיים הסיפור.
