סיפורים

על בעיות מילוליות


יש זכרון יפה,זכרון שלם.הביס מהשוקולד שאהבתי לאכול בקמפוס הוא- חופש וגעגוע וחמאת     בוטנים  וצופים וחניכים מקסימים ואדוארד ובלה  ושוקלד וספרים ודשא וחלומות ומתכונת בביולוגיה וספרות מוגבר וחברים מאכזבים וסיגריה גנובה וציונים גבוהים ומתמטיקה מעיקה ודודה מתה ומדורות ועשן ומוסיקה ובנים מעצבנים ושוב חופש וחופש וחופש אחרי שסוף סוף מוותרים.
ויש זכרון מכאיב. שעולה מין הסתם, מבין שורות הזיכרונות המלטפים.זכרון מכאיב ביופיו, זיכרון מפוספס, חצי שלם, שאתה בו. כי תמיד היינו כמעט שלמים. מוסיקה ורסיטל, אוהבים סודיים, ובו בזמן חשופים...כי כולם ידעו,למה רפפורט שתמיד מאחר הגיע לרסיטל שלי בין הראשונים.וסימן ביומן שלו את התאריך, כשהיינו באמצע מאבק "ירידות סוער", והזמנתי אותו אבל לא ממש רציתי שיבוא.
למה שלא ארצה שיבוא? כי אם הוא רק אהוב סודי אז הוא יבוא והוא חצי שלי. למרות שזה ברור כשמש למה הוא פה.
כי שנים היינו חצי באים, וקורנים אחד מול השני. וחצי שורף בנשמה, וחצי מרהיב ונוצץ. כי האהוב שלי, לבוש בסוודר ירוק-בקבוק וג'ינס כהים, עטוף בשיער רך וממשי, יושב בקהל ומפעים את ליבי המרוגש גם כך. ובסוף ההופעה מחבק ונלהב ואקסטטי, ושוב חוזר ושוב מחבק ולעולם לא נפרד ומרוכז ומוקסם,היית מקסימה. והיית מקסימה. ומבשר לכל אדם שלא נכח שהוא הפסיד, אותי, את ירדי, אהובתו החצויה...
האהוב שלי, הוא חצי אהוב, זכרון לא שלם, צורב מגעגוע מתעטף.למה...למה לא באת? אבל כן באת! אולי זו אני שלא באתי? כי כולם ידעו שמאז שבוע בכתה ח' נקשרנו למוות, לשוב ולהפגש כרוחות רפאים בבניין נטוש ועתיק. אקסטטיקה.שני טיפשים. מי הוא האשם? מי מבין שנינו דבק בשקרים?
ואולי אין מה לחפש אשמים. כי כשמחברים אותך ואותי, נותרים שני חצאים.
ואתה כבר שכחת, התקדמת אלפי קילומטרים בחיים...האמנם שכחת? על מה יעידו הלבבות השבורים?תמיד התקדמנו הלאה, לא עוד נהיה שוב שני ילדים.אבל גם כשגדלת, המשכת להסמיק,לבכות לי שירים. 
איפה הבית?שם צוירה התמונה לראשונה.בוא שוב אל הבית, באיחור או בהקדמה.בוא שוב אל הבית ואנגן לך לעד.

מישהי פעם אמרה לי שאני כמו אדם שזכה בלוטו, בסכום חלקי, ועכשיו מבכה על החלק שלא  זכה בו. אבל היום ועכשיו, כשאני מחייכת אל זכרונות שלמים...נדמה לי שלעולם לא באמת היה בידי הפרס. גם לא זה החלקי. זה הגיון פשוט. בעיה מילולית שאין לה פתרון.כי  סכום כסף אכן מתחלק לחצי, אבל לא אנשים...

תגובות