חתן כלה זה שמחה

לא נהניתי לשמוח בכוח,

לא אהבתי את הפקודה "להניף ידיים" ,

סבלתי משאון מחריש אוזניים

של "מוסיקת רקע" מרסקת מוח.

לא רציתי להידחק

בתור ל"בר האקטיבי",

שנאתי לשחק

את החייכן האולטימטיבי,

מול "חתן כלה" וההורים,

ביום הטקס של החיים.

במרחב התפזר לו ענן עשן

של סיגריות, מאדים עיניים,

לא חדלתי מלהשתעל

באין שואל ובאין שולל.

גברות שמנות, סמוקות לחיים,

שלפו "סטים" של  ציפורניים צבועות

בהתאמה לבלונד השופע בשערות

אצלי נולדו בינתיים כמה השערות,

בשלו בי השקפות

של אנטי וקושי להבין,

התקשיתי להסכים

ולא יכולתי להסכין כי....

דעתי לא הייתה משגת כיצד

ניתן לשמוח בכוח

והכורח הזה להניף יד ועוד יד

ממש לא נתן לי מנוח

בזמן ש"חתן כלה" היו מפזזים

על רחבת הריקודים,

עם בני המשפחה והידידים.

רגליי כשלו ואוזניי

הגיעו אל גבול היכולת,

לכן, למזעור השפעת התסמונת,

יזמתי מהלך טקטי,

בחרתי בין "להיות או לא להיות"

ובשלב מוקדם של הערב "חתכתי"

אל חניון המכוניות.