מפגש החללית

שדה פתוח, נושבת רוח

וחללית נוחתת ארצה.

יוצא טייס, לבוש מסוקס

מהחללית יורד מטה.

מפגש מהנה, יחסים חמים

הטייס מבקש כוס תה

הראה לי את עולמכם התמים

אני מראה והטייס בוכה.

איך לומר לאם, שכעת מת לה בן?

איך לנחם אהובה שליבה קרוב להתאבן?

לאב שלא יראה עוד את בנו, מי יאמר סליחה?

ואיך פעם היינו יחד, כולנו משפחה.

הטייס כמו סדיסט מבקש לראות עולם

אין הוא מאמין שכך חיים כולם.

אני מסכים בלי היסוס ומרחיק מכאן

אל אפריקה הרעבה, בית-קברות ישן.

איך לומר לטייס, שאין כאן טיפת מזון?

ועל ערימת-חציר ישן לו ילד, אין כאן שום מזרון?

ולא תרופות, ולא הורים, ובטח לא שמחה

ואיך פעם היינו יחד, כולנו משפחה.

הטייס דורש: "המשך, חשוף לי סודותיך!

                  הראה לי איך חיים בסין, יפן, הראה לי בחייך."

קצת טרוד ומהסס, לבסוף אני מסכים

התחנה הבאה שלנו, היא יפן וסין.

איך טייס מארץ רחוקה יבין מהי זנות

ועד היום הוא לא ראה, אנשים חיים בצפיפות

ויש כאן עוני ויש כפיה, וכאן בחורה שפחה

ואיך היינו פעם יחד, כולנו משפחה.

הטייס דורש לטוס מכאן, להרחיק לברוח

"הישאר," אני אומר, "יש יופי בעולם, צריך סבלנות וכוח."

הטייס משיב: "כפויי טובה, יופי של עולם בידיכם

                   ואיך במו מחשבותיכם, אתם הורסים את עולמכם."