לצאת מהקווים

סתיו צובעת דוב פנדה בחוברת הצביעה שקניתי לה. טוב, לא ממש

קניתי לה, אלא מצאתי אותה בין כל הדברים המוזרים שהיו על
השידה שלי תוך כדי ניקיון הפסח הפרטי שלי, אבל בשבילה זה אותו
הדבר. היא צובעת. היא כל-כך משתדלת שלא לצאת מהקווים, כאילו
שזה הדבר הכי חשוב בעולם. כל פעם כשהיא סוטה טיפה מהציור
המשורטט, היא עושה פרצוף כועס שמצחיק אותי נורא.
"מה קרה?" אני שואלת. "יצאתי מהקווים!" היא עונה בקול צרוד.
"לא נורא. מותר לצאת מהקווים, לפעמים", אני אומרת, בחיוך,
ומנשקת אותה. אני אוהבת את סתיו. נדמה לי, שהיא גם אוהבת
אותי.
"לא נכון!" היא אומרת אחרי כמה שניות של שקט והצצה בציור,
"זה מכוער כשיוצאים מהקווים!"
ואני שותקת.

אתמול חברים העירו לי שיש לי שקיות מתחת לעיניים. רוני אמר
שהן סגולות, ושזה מגניב. הוצאתי את המראה השחורה הקטנה שלי
מהתיק, ושמתי לב שהיא נשברה. קצת. בצד שמאל למעלה היא שבורה.
אבל זה לא נורא. אפשר להסתדר ואפשר עדיין להביט בה.
"אוי לא!", רוני אמרה פתאום, "יהיו לך 7 שנים רעות!"
"מה, את אשכרה מאמינה בזה?" תמר שאלה וצחקה.
"האמת היא שכן", היא ענתה.
תוך כדי שהן ניהלו דיון סוער על אמונות תפלות והאם הן אמיתיות
או לא, אני הבטתי במראה וראיתי שבאמת יש לי שקיות גדולות מתחת
לעיניים.
"היי! הן באמת סגולות! איזו מגניבה אני!" אמרתי לרוני וצחקנו.
גם השקיות שלי צחקו.

סתיו אומרת שיש לי חיבוק של דובי. אני שואלת אותה כל פעם מחדש
מה זאת אומרת, והיא עונה שזה חיבוק גדול כמו של דוב.
אני שואלת אותה איך היא יודעת איך דוב מחבק, אז בעיניים
נוצצות מתמימות מקסימה היא אומרת שהיא לא יודעת, אבל שהיא פעם
חלמה על דובים סגולים שמחבקים אותה.
היא אומרת סגול ואני מיד נזכרת ברוני, ובשקיות הסגולות שלי,
ומחייכת.
אני שואלת אותה איזה צבע היא הכי אוהבת בעולם, והיא אומרת
שורוד. ואדום. וגם סגול וכתום וירוק. וצהוב ולבן. ושחור. אה,
וגם כחול היא אוהבת לפעמים.
אני צוחקת. גם היא. היא ממשיכה לצבוע את דוב הפנדה בשלל צבעי
הקשת. דוב פנדה צבעוני.

היא כל-כך משתדלת שלא לצאת מהקווים,
ואני...? אני כל-כך משתדלת שכן.
היא צובעת דוב פנדה בשלל צבעים,
ואני וודאי אצבע אותו כמו דוב פנדה אמיתי - שחור, ולבן.
היא מציירת קו של דשא וקו של שמים
ואני כבר לא מציירת כמעט.

המראה שלי שבורה קצת בצד שמאל, כמו שהלב שלי שבור קצת,
לפעמים. אבל זה לא נורא. אפשר להסתדר ואפשר עדיין לגעת בו.
אני רוצה להאמין באמונות שהן שלי,
אני רוצה ללמוד איך להיאחז בהן בימים סגריריים,
אני רוצה שיעשו לי פרצופים כועסים שיגרמו  לי לצחוק,
ואני רוצה גם שהשקיות שלי בעיניים ייעלמו. שאני לא אהיה עייפה
יותר.

אני רוצה לצאת מהקווים מבלי לחשוב שזה מכוער,
והכי, הכי אני רוצה,
שמישהו יחבק אותי חיבוק של דוב סגול
אפילו שאף פעם דוב סגול לא חיבק אותי.