חזרה ליצירות
שירים

בלדת השכונות

מוריס | (21/02/2013 16:35) | 78 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
טס עם זיכרון ילדות לאטמוספרה רחוקה
מביט על הילדים של היום, בלי אתמול ובלי מחר
מגרש המשחקים שלהם נותר ללא אוויר
לא ניתן לאתר אותו באף עיר, כאשר הוא יוצא דרך חוט חשמל מן הקיר
משירי ילדות מתוקים נותר רק חור בשן
כך שתינוק דיגיטלי לומד לשלוח מייל לפני שהוא נושם
ואנחנו מסתכלים בילדים של היום מלאים בבושה
אך לנו האשמה, הותרנו להם אנושות רקובה
אנחנו משדרים לחץ באינפוזית פחד
אפליקציות משוכללות משדכות את המושב לתחת
אין שיחות חולין, לא באיצטדיונים מלאים ואף לא ביום חול
כי המבטים דבוקים למסך סלולארי מפיץ עול
המחשבה, החלומות נותרים לאף פעם
מי זוכר שפעם חיכנו בחלון לבואו של הרעם
היום אפשר להוריד אותו לצפייה ישירה
במהירות תת קרקעית ובאיכות מדהימה
אז מה הפלא שדיכאון עבר לגור אצל השכן
וילד בגן חובה לומד מן המחשב איך לאונן
כשבכל יום יכולים ללחוץ על איזה כפתור אדום
כאילו להרצל, בן גוריון ובגין מעולם לא היה חלום
עיניי דומעות אך נותרות פתוחות לרווחה
בכל פינה חושבים שמסתתרת ישועה
אך אולי אם נביט לילדנו בגובה העיניים
נלמד אותם אמת אחת או שניים
נמצא את האור שאינו מיוצר על ידי חשמל
ועתיד יופיע גם לילד משוכלל
כשהשמש תופיע מבעד לגבעת זהב

אם תסתכלו מצד שמאל, תוכלו לראות נערה צעירה בחצאית ומכחול
עוד מעט תופיע יריקה ללא קול
מן הצד האפל של השאול
מצד ימין ניתן לראות בבירור
איך גזענות הופכת לסוג של בידור
כשקהל תאב לקצת אקשן ממוסד
כשאין מספיק מלחמות לפרוק את הכעס לבד
והנה פה בצד שוכבת לה באה בשנים עם זיכרונות לא אנושיים
חייה במחנה יהודי על אדמתה
לא מבדילה היא בין זיכרון מציאות או בדיה
ואנו מתבוננים ממרחק במחאה
רוקעים רגל בריצפה הרטובה
אך לא דורכים ממש כדי שלא נלכלך
את העבודה השחורה אנחנו משאירים למלך
גם החרוזים בשיר הזה שמגיעים ממעוקה
נכתבים אוטומטת על ידי האל הנורא
אך אין מה לפחד מנביא הזעם
אם תקשיבו למילותיו אולי נקבל את אותו הרעם
והוא יאמר לנו בקול סמכותי אך אדיב
לפני שנבקש שלום מן העולם סביב
אולי כדאי להשיג שלום בין ירושלים לתל אביב

תגובות

חזרה ליצירות