חמצן

זמר שאף אחד לא מכיר,
שר לי באוזן שלנשום מזכיר לו את מה שהוא איבד. 
ואני איבדתי את היכולת לנשום,
עוד לפני שאיבדתי את עצמי לגמריי..
אין לי אותי כבר ממזמן. 

ויש לי פצפצים קטנים על הלשון שמזכירים לי פרפרים. 
ואין לי פרפרים, אפילו לא בבטן. 
אפילו לא בין לילות מקועקעים בזיכרונות
שאי אפשר לשטוף במקלחת. 

זה גורם לי להרוס את עצמי. 
אולי זה אפילו בסדר. 
הוא אומר ש..
הפעם קצת מגיע לי. .

אני מנסה ללמוד איך לא להבין דברים
רק בדיעבד. 
רק כשכבר אין דרך אחורה ו..

והכל גלים גלים. 
סערת רגשות גדולה בבטן. 

אם הייתה לי אפשרות לעזוב הכל,
ככה לשחרר מהידיים,
הייתי קמה והולכת. 
משאירה אותך לתהות איפה הכל נפל והתרסק לך מול העיניים. 
איך זה,
שלא עשית דבר כדי להציל אותי. 

הייתי משאירה אותך.
שידקור לך בכל פעם שאני נושמת.
שיכאב לך בכל פעם שהמילים שלי יפלו על הדף.