אודה (ode) לרצונות אבודים

לקחת אותי הביתה דרך הכביש המהיר

בהיתי פעורה בסימני שחיקת הצמיגים

כמו על גופי

ופתאום הוצפתי בכל האין

וכמה כמהתי, אלוהים.

לבית שיש בו חדר משלי עם אמא

שתניח יד על המצח ותשכיב אותי במיטה

ולגבר יפה-תואר שממש ארצה שיגע בי

ולהרגיש צעירה

ולסיפור חיים רגיל: בי"ס-צבא-לימודים-חתונה-ילדים

ולכל האנשים שאיבדתי

וכ"כ רציתי, אלוהים.

לנסוע לבד על 180 בלי יעד ממשי

עד שיגמר הבנזין

ולהיות אילמת, שלא יצפו ממני עוד לתשובות

(איפה-את-מה-רוצה-את-מי-אוהבת-לאן-את-ממשיכה)

ומחלה סופנית שתשתלט

שאדע שבקרוב כבר לא אצטרך להשתתף

בהבלי-החיים.