תשוקת ליל כלולות

השאיריני כבולה למגעך
סנוורי אותי עד עיוורון ביופייך
המוות יארוב לי 
בהינתק גופי מגופך
תשוקתך לעירום מצנעותיי 
תטביעני בעליבות מערבולותיי

געי בי כאן, את המלכה
מערומיי תחתייך, העליונה 
מגע גופך הופכני למשותקת 
הפסיקי, עוד איני רוצה ללכת

האטי את הקצב 
פורקן אהבתינו 
הוא סמל העצב 
בהגיעו 
תשוקתינו אל העפר תשוב
ואת תיקחיני ממצע אהבתינו 
בקצות אצבעותייך, לבושה בכפפות
תקברי אותי בגועל, 
תם , קץ לו ליל הכלולות