טבור

כַּמה לֵאות חרוטה בבשרו

יכול  היה לראות את הצלקות

בעור המחוספס גם בדמיונו

דרך הבד השחור על עיניו,

הן מאירות על קירות הפחד שלו

ההולכים וסוגרים עליו.

מיהֵר לשלוח עיניים החוצה

דרך עמודי מתכת כבדים

מנעולים וחומה,

לחפש איזו פינה של צבע

כדי לנשום ולוּ מעט

בטרם יתכנס הכל חזרה אל  עולמו.

ולא ידע שעֲין לו בטבּוּרוֹ

גדולה ונושמת,

זוחלת מטה מעלה נוברת בהרהוריו,

שולָה  את התמונות,

את הדם והלהב

לעמוד כּחוֹמה מול הדממה.