חזרה ליצירות
שירים

להיות שם בכאב.

יהודית סגל | (17/07/2013 07:31) | 71 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל


להיות שם בכאב

בתחילה הכה בי הרעם 

ונשבר בי הברק 

טבעתי בים הכאב 

נשאבתי לאימת העלבון 

נשמתי השפלה ודיכאון 

כל גופי ודמי נסחפו למעמקים .

צעקתי . בכיתי . כעסתי . 

ואט , אט כמו צוללן מכה בסנפירים 

עליתי מעלה מהמצולות האפלים.

והדם שוב זרם נקי בגופי 

והנשימה שוב נחוותה בקלות בתוכי 

והלב שוב דפק בעוצמה רכה , בחמלה. 

אך בלילה בעת חשיכה .

דפקו על רקותי מיליוני תאים מאיימים. 

חדרו אל מוחי כמו גלי צונמי אדירים ומחריבים .

היכו , רמסו , מעכו , 

העלבון שדעך התנפח במימדיו,

הכעס ששכך התמלא וזעק 

הכאב שנדם שוב צעק ! 

הילדה שבתוכי שלטה במרום יד ! 

מילים מילים כמו חיילים בשורה 

עמדו דום והצדיעו לחדלון . 

את טיפשה ! קנאית ! רעה ! 
הכל התערבל בתוכי כמו מערבל רב עוצמה. 
דחויה, שנואה , עלובה . 

בכוחות על מרימה עצמי מהבור הרע . 

מגייסת את הכרתי המיטיבה.

 מתחמת את גבולות השיגעון . 

חומלת על נפש חצויה , על גוף דואב.

מתחמת ביני לבין הכאב 

עוטפת עצמי בשכבת קרום דקה ,

של אהבה, קבלה ,חמלה .

מעניקה לעצמי רגעים של אהבה.

מעניקה לעצמי חיוך והנאה ,

מעניקה לעצמי רוך ותקווה .

והגעש שוב שקט 

הסערה שוב חלפה 

הכאב נזרק החוצה בחוזקה .

בנימי הדם מוזרמת בינת ההכרה , 

חשה ים כחול זוהר, תכלת שמים,צבעוניות וריחות בשדה .

מודה לאל הטוב והמיטיב. 

על כל נפילה , מעידה , תהום אפילה .

כל זה מקרב אותי צעד ועוד צעד בבטחה 

אל פסגת החמלה , אהבה וקבלה . 

יודעת שאני ראויה ! 

תגובות

חזרה ליצירות