גן האלוהים

מן הסתם, ממשילים אדם, לעץ השדה והיערות

ולגפן פוריה, משולה הרעיה שהתברכה בזכות להרות.

ולצמחים יימשלו, אנשים שכשלו ונפלו בין הכסאות

ונפשם מטלטלת, מתענה וסובלת, בין שני העולמות:

אינם די מתים כדי להיות בין הגוויות

ואינם די חיים, כדי לחיות בין הבריות

וגורל נשמתם, תלוי בגישתם של הרופאים והאחיות

המוגבלים בשיפוטם, עקב שבועתם, לנסות תמיד להחיות.

העולם כגן, ואלוהים הגנן, המוסמך לגזום ולכרות

ואנחנו בגן, כעץ ואילן, מצלים ומניבים פירות,

וכצמח בר, אשר במדבר, מונע נדידת חולות.

ובבוא הזמן, ישתלנו הגנן, על מי מנוחות.