מול המראה

ורק את יודעת כמה זה קשה להיות לבד,
לגמרי לבד.
להרגיש את כל הכאב שמצטבר בתוכך
מתפשט לך בין הורידים
והורג לך לאט לאט את כל התאים בגוף.

איך ההרגשה להביט במראה ולראות כל כך הרבה דמויות עומדות מולך?
צועקות לך,תורידי את המסכה,תראי מי את באמת.
עומדות מולך כמה דמויות שהן כמעט את,כמעט.
זאת שאת כל כך רוצה להיות,
זאת שכולם רוצים שתהיי,
וזאת שאת עכשיו.

ורק את יודעת כמה זה קשה להיות לבד,
לגמרי לבד.
להרגיש את כל הכאב שמצטבר בתוכך
מתפשט לך בין הורידים
והורג לך לאט לאט את כל התאים בגוף.

יבשו דמעותייך,
ולא נשארו בך עוד כוחות להמשיך לנסות ולצעוד
להמשיך לחפש את מקום השלווה שלך,
את ממשיכה לחפש את המקום שתגיעי אליו ותוכלי להיות מי שלא היית מעולם,
את.
מתי תוכלי לפגוש את האנשים שלמרות כל הנזקים שאת גורמת,
וכל המילים שאת אומרת,
וכל המעשים שאת עושה
יעמדו לצידך איתנים וחדורי מטרה?

מי שלא חי כמוך,
לא יודע כמה זה קשה להתמודד עם כולם בכל יום מחדש,
לשמוע איך עושים לך בכל בוקר,בכל בית ספר חדש ובכל מקום עבודה חדש
רצח אופי.
הם לא יודעים כמה זה קשה המבטים האלה של האנשים שהם שומעים אותך מדברת,
כי יש לך קול כזה חזק ואת תמיד דואגת להתלבט ולהראות שהנה,את כאן.הגעת.
והצחוק שלך,הוא נשמע כל כך מזויף .. הם אומרים,הוא לא באמת כזה..
את סתם מנסה למשוך את תשומת הלב שלנו.

הם לא יודעים שזאת את,וככה נולדת.
ומהרגע שהגעת אל אוויר העולם,מהרגע שסבתא שלך שמעה אותך מדברת
היא אמרה..
שזאת היא,תלמדו להתמודד איתה.