שיר לאהובה

           שִׁיר לַאֲהוּבָה

נִפְגַּשְׁנוּ בְּצִלּוֹ שֶׁל הָאָח הַגָדוֹל,

הֲרֵיהוּ הַמַּשְׁבִּיר הַכֹּל יָכֹל.

פָּנָיִךְ קָרְנוּ בְּאוֹר יְקָרוֹת,

עִם חִיּוּךְ מְבֻיָּשׁ אַךְ נֶחְבָּא קַלּוֹת.

הָיוּ תִקְווֹת כִּבְכֹל הַתְחָלָה,

אַךְ בְּעֵינַיִךְ קָרֲנָה תִּקְוָה סְמוּיָה.

זֶה הָעֶלֶם הֲנָאָה הַנֶּחְמָד,

אַשִּׂיגֶנּוּ בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁלִּי יִהְיֶה לָעַד.

דְרָכֵינוּ נִפְרָדוּ כְּטֶבַע הַדְּבָרִים,

וּסְפֵקוֹת זָחֲלוּ מֵבִין הַחֲרַכִּים.

אַךְ הַטֶּבַע אֶחָד וְהַגּוֹרָל לֹא עִוֵר,

כָּךְ שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ שֵׁנִית כְּמַשְׂאֵת הַמְשׁוֹרֵר.

וּמֵאָז עָבְרָה שָׁנָה תְּמִימָה,

בְּטַלְטֵלָה רִגְשִׁית אַךְ בְּתִקְוָה כְּמוּסָה.

רָאִינוּ שֶׁכְּדַאי לְהַתְמִיד,

גִּלִּינוּ שֶׁלְּאַהֲבָתֵנוּ יָכֹל לִהְיוֹת עָתִיד.

צָפִינוּ שֶׁאֱמוּנָה וְכֹחַ רָצוֹן,

יְחַסְלוּ כֹּל סָפֵק עַד הָאַחֲרוֹן.

וּבָאֹפֶק זְרִיחָה,שַׁחַר חָדָשׁ,

וְזִקַּת אוֹהֲבִים כִּדְבוֹרִים אֶל דְּבַשׁ.