מְשׁוֹרֵר

מְשׁוֹרֵר

סוֹנֵטָה שֶׁל שֶּקְסְפִּיר עַל קְלִידֵי רְגָשׁוֹת אֲנַגֵּן

וּקְצוֹת הַצְּלִילִים יַבְהִיקוּ בִּתְכֵלֶת קַלָּה.

אִם שִׁלְטוֹן הִיא מִלָּה הָרוֹטֶטֶת בְּלֵב הַיְּקוּם הַפּוֹעֵם,

כָּל כֻּלִּי מִשְׁתּוֹקֵק שֶּתַּצִּית, וְאֶבְעַר בְּמִּלָּה,

בְּמִּלָּה – כֹּה גְּמִישָׁה, עֲגֻלָּה אוֹ חַדָּה

רְצוֹנִי הוּא לִשְׁפֹּךְ עַל הַדַּף אֶת רֶטֶט אוֹרָהּ,

לֶאֱהֹב, לֶאֱהֹב אֶת הַכֹּל, אֶת הַכּוֹחַ וְאֶת הָעוֹלָם

בּוֹ חַיִּיתִי וּבוֹ אֲנִי חַי, וְלָתֵת מִתּוֹכִי, בִּתְמוּרָה.