שולחן

שֻׁלְחָן – עָמִית לַעֲבוֹדָה!

אֵת חֲפִירָה שֶׁלִי, כַּף בַּנָּאִים!

מִזְּמַן אוֹתְךָ עָמַסְתִּי בִּכְבֻדָּה

שֶׁל חֲלוֹמוֹת, וְלֹא אָנִיחַ לְיָמִים.  

לֹא לְמַשְׁקֶה וּמַאֲכָל,

שֻׁלְחָן חָלָק שֶׁלִי! - בָּנוּ אוֹתְךָ.

הָיוּ קְמֵלִים פֵּרוֹת עָמָל

בְּלֹא גִּידְךָ וְעֶזְרַת יָדְךָ.

מִשְׁטַח הָעֵץ שֶׁלְךָ רוֹטֵט

בְּאוֹר עִנְבָּר – חָכְמַת נָבִיא,

בְּמַגָּעוֹ אֲנִי מַגְנֵט

נִזּוֹן מִזֶּרֶם חַשְׁמַלִּי.

וְכָךְ עוֹלָם נִצָּת בַּלֵּב!

שָׁם מַלְאָכִים בָּאוֹר טוֹבְלִים.

הֵם צוֹחֲקִים לִי בְּלִי כְּאֵב –

לְבֵן תְּמוּתָה רַב לִקּוּיִים.

הָפַכְתָּ בָּבוּאוֹת קְדֻשָּׁה

לְדִמּוּיִים שֶׁל צֶבַע וּמָשָל,

וְלֹא שִׁקַּרְתָּ לִי אַף שֶׁקֶר דַּל

לַמְרוֹת רְאִיָּתִי הַחַלָּשָׁה.

שֻׁלְחָן שֶׁלִי – שׁוֹטֶה, שֻׁתָּף,   

כְּשֶׁשִּׁירָה לִכְתֹּב אֶשְׁכַּח,

אוֹתְךָ, לֹא חֶפֶץ אֶלָּא פֶּצַע זָב

דָּמִים - אֶל עֲלִיַּת הַגַּג אֶשְׁלַח. 

וּשְׁעָתֵנוּ עוֹד מְעַט תַּגִּיעַ,

וּמֵחָדָש אוֹתָנוּ יְגַלּוּ בְּנֵי הָאָדָם,

וְשׁוּב נִהְיֶה אֲנַחְנוּ בָּעוֹלָם!

אֵיךְ לֹא? כִּי בִּלְעָדֵינוּ שֶׁמֶש לֹא תַּפְצִיעַ.