מדוע נפלו פניך?

מדוע נפלו פניך? / מאת נועה סטיר

"מדוע נפלו פניך?" שאל הפסיכיאטר את פנינה בשעתם השבועית.

"מדוע נפלו פניך?" שאל הפלסטיקאי את פנינה, כאשר הגיעה למרפאתו בפעם הראשונה.

"מדוע נפלו פניך?" שאל ברוך, בעלה של פנינה, את המאהבת שלו.

"פני נפלו" ענתה פנינה לפסיכיאטר, "משום שאני... חושדת בבעלי... שהוא...בוגד בי!"

"פני נפלו" ענתה פנינה לפלסטיקאי, "משום שאינני בת 16 יותר..."

"פני נפלו" ענתה המאהבת לברוך, "משום שלעולם לא תעזוב את אשתך בשבילי..."

פניו של ברוך נפלו.

בארוחת הערב בביתם של פנינה וברוך, ניכר היה על פניהם שיש גרביטציה בעולם.

-"פנינה, מדוע נפלו פניך?" פצח ברוך בשיחה

-"תסיר דאגה מליבך, בעלי היקר. הפלסטיקאי אמר ש'נפילה זה לצורך מתיחה'" ענתה פנינה בציניות

-"הפלסטי...מה?"

-"הפלסטיקאי שלי, ד"ר פייסוביץ'!"

-"ממתי יש לך פלסטיקאי? בשביל מה את צריכה פלסטיקאי?" ברוך התחיל להתעצבן

-"הרי אתה אמרת...שפני נפלו. אני הולכת לעשות מתיחת פנים!" ענתה פנינה כשחיוך מתוח על שפתיה

-"אה......אני...אני...אני...לא התכוונתי לזה...!  סה"כ שאלתי למה את עצובה"

-"אני עצובה כי יש לי פנים נפולות!" פנינה החלה להרים את קולה "ואולי אם אהיה יותר יפה תתחיל להסתכל עלי ולא על בחורות בנות 16!"

-"או.קיי" השיב ברוך. "את בטוחה שזה באמת מה שאת רוצה?....שהפרצוף שלך יהיה מתוח כמו סדין בבית מלון?....שלא תוכלי לחייך...שתהיה לך הבעה קפואה?  אולי זה רעיון לא רע..." ברוך החל לגחך "נוכל להפטר מהמקפיא ולשים דגים קפואים על הפרצוף שלך"

מרב כעס הלמה פנינה על שולחן האוכל עם שתי ידייה, דבר שגרם לדג הסרדין בצלוחית השקופה לעוף היישר אל פרצופו של ברוך ההמום.

פנינה פצחה בצחוק גדול ומתגלגל, "מי שמדבר..." היא צחקה  "נראה לי שדגים דוקא מתאימים לפרצוף שלך!"

- "אה......אני....אני....אני..."

- "אל תענה לי בכלל! תסדר את המטבח, אני עולה לישון את שנת היופי שלי" אמרה פנינה בהתנשאות

- "שנת יופי? צודקת! רק בחלומות את יפה" מלמל ברוך בקול נמוך

- "סליחה? אמרת משהו?" צעקה פנינה מגרם המדרגות

- "ש...בחלונות יש טיפה"

- "מה? ברוך, מה עובר עליך?" פנינה חזרה על צעדיה  "זה קיץ עכשיו!". אני חושבת שמוטב שתלך לפגישה אחת או שתייים עם הפסיכיאטר שלי."

- "מה?" האדימו פניו של ברוך. "עכשיו יש לך גם פסיכיאטר?"

- "כן, ד"ר מיינדיג!"

- "ממתי יש לך פסיכיאטר? בשביל מה את צרי...  , בשביל מה אני צריך פסיכיאטר?" ברוך הרגיש שהוא משתגע

- "תראה איך שאתה מתנהג,  אתה בטוח שיש גשם בחוץ... אתה סובל מאלוצינציות!"

- "אלוצי...מה?" יצא ברוך מדעתו

- "א-לו-צי-נ-ציות! מה לא ברור? ד"ר מיינדיג סיפר לי על זה." ענתה פנינה וגופה זקוף מאי פעם

- "אם יש משהו שאני סובל ממנו זה ממך! את לא מבינה שום דבר, אני קראתי שורה משיר של המשורר הגדול 'דיונייר'".

- "דיו...מה?" פנינה חרקה את שינייה

- "דיונייר, מה, לא שמעת עליו? אני מתפלא עליך פנינה..." ענה ברוך ובליבו צחוק גדול. הפעם הוא הרגיש על הגובה.

- "מעניין....מה המשך השיר?" פנינה חקרה את בעלה

ברוך התיישב חזרה על כסא האוכל וניגב זעה ממצחו. חקירה שכזאת כבר מזמן שלא עבר ובסה"כ מה קרה? עליו להמציא שיר, לא להודות ברומן הסודי שלו עם א'.

-"ברוך...אני מחכה! מה המשך השיר?" פנינה נדנדה

-"לא יודע! לא זוכר!" צעק ברוך "עזבי אותי, אני עולה לישון".

- "מחר אני אני קובעת לך תור לפסיכיאטר! אתה יורד מהפסים!" צעקה פנינה לעבר גרם המדרגות

- "מחר אני תולה אותך על העץ בגינה" מלמל ברוך בקול נמוך

- "סליחה? אמרת משהו?" צעקה פנינה מהמטבח

- "ש...תולעת עולה על עץ בגינה"

- "מה? ברוך, מה עובר עליך?" פנינה עלתה אחריו לחדר השינה "אתה לא זוכר שעשינו ריסוס?"

- "זהו זה...נזכרתי...זה המשך השיר!" חייך אליה ברוך

- "תקשיבי, תקשיבי....'בחלונות יש טיפה, תולעת עולה על עץ בגינה'"

- "טוב ברוך, דיי, בא נלך לישון, היה לנו יום ארוך, אני רק מכניסה את הסרדינים למקרר ומיד עולה. תלך להתקלח, אתה מזיע כולך".

פנינה ירדה אל המטבח וברוך ניצל את ההזדמנות להתקשר לא' לאחל לה לילה טוב.

- "היי מתוקה, זה אני" אמר ברוך לא' בקול שרמנטי. "התגעגעתי אליך יפה שלי... מה את אומרת, מחר, רק שנינו 'במלון השרון'"?...."

- "ברוך? אם מי אתה מדבר?" צעקה פנינה בדרכה למעלה אל חדר השינה

ברוך הספיק לנתק את השיחה לפני שפנינה נכנסה לחדר ואפילו הצליח לשמור על פנים קפואות ולא להסמיק.

- "אמרת משהו על שרון? עם מי דיברת?"

- "איזה שרון בראש שלך? שיריון, אמרתי שיריון!"

- "למה אמרת שיריון? ולמי?" פנינה לא חדלה לחקור

- "פנינה, אוי פנינה...את כל כך פרנואידית, הפסיכיאטר, ד"ר מיינדיג, לא אמר לך את זה? זה בסה"כ שורה משיר".

- "איזה שיר? עם התולעת? ממתי לתולעת יש שריון?" פנינה צווחה

- "איזה קוקו את..." אמר ברוך בנימה פיוסית "לצב יש שריון, לא לתולעת"

- "אני לא מבינה" פנינה החלה להזיל דמעה

- "זה המשך השיר, תקשיבי תקשיבי....'בחלונות יש טיפה, תולעת עולה על עץ בגינה, על הדשא זוחל צב עם שריון'...."

- "נו..." פנינה מילמלה "מה ההמשך?"

- "עיזבי אותי, אני הולך לישון" פיהק ברוך

- "זה המשך השיר? מתחרז יפה" פנינה חייכה

- "לא, זה לא ההמשך! פנינה, אני עייף, לילה טוב".

ברוך נרדם ברגע שכיבו את האור ליד המיטה. פנינה לא נרדמה. במחשבותיה היו מילות השיר של המשורר הגדול 'דיונייר'. "מעניין למה התכוון המשורר?" היא חשבה בליבה, מה היתה ההשראה שלו ומה המשך השיר?. שלוש שעות הסתובבה פנינה מצד לצד במיטה ולא נרדמה. היא מחשיבה את עצמה לאשה בעלת השכלה ונראה לה תמוה שמעולם לא שמעה על המשורר "דיונייר". מכיוון שבין כה היא לא נרדמה, קמה וניגשה אל חדר העבודה אשר בסמוך לחדר השינה. פנינה לא היתה מבינה גדולה במחשבים ובטח שלא בגלישה באינטרנט ובכל זאת החליטה לנסות את מזלה.  לעיתים יצא לפנינה לצפות בברוך גולש ברשת ולכן קיוותה שמשהו ניקלט במוחה. חצי שעה לקח לה עד שהצליחה להתחבר לשרת האינטרנט, חמש דקות להקליד את שם המשורר ושניה וחצי לגלות שאין תוצאות לבקשתה. פנינה המאוכזבת והעייפה החליטה לחזור למיטתה, כשלפתע צץ על צג המחשב ריבוע קטן ובתוכו מספר מילים, "התקבלה הודעת דואר אלקטרוני חדשה". פנינה לא חששה לחטט, וקראה את תוכן ההודעה:

"ברוך אהובי, כבר הלכת לישון? אל תשכח מחר ב'מלון השרון'".

פניה של פנינה נפלו.

פנינה לא הראתה לבעלה שום סימן על כך שהיא יודעת הכל, על המשורר הדימיוני ועל מלון השרון...

היחסים בביתם של הזוג היו מתוחים מתמיד. לאחר שבוע ימים פנינה הודיעה לברוך על עזיבתה אך הבטיחה לחזור.

- "מדוע נפלו פניך?" שאל ברוך

- "אין זה נוגע אליך. אני נוסעת לחופשה. יש דגים במקרר, אתה כבר תסתדר"

כשפנינה חזרה פניה כבר לא היו נפולות. מתיחת הפנים שעשתה עברה בהצלחה. פנינה נראתה צעירה בשמונה וחצי שנים, כמעט ולא היו קמטים, גבות מורמות ומצח חלק, היא יכולה לחייך ופניה לא מתוחות כמו סדינים במלון ובטח לא במלון השרון.

- "ואוו, פנינה. עשית את זה! פניך אינן נפולות" ברוך התרגש

- "כן, ברוך. עשיתי את זה" פנינה ענתה. "ואתה יודע מה עוד עשיתי, ברוך?"

- "לא, יקירתי, אנא ממך שתפי אותי" ברוך התחנף

- "האם אתה זוכר את השיר של המשורר 'דיונייר'?"

- "זה עם התולעת והצב"? ברוך השתעל

- "כן. בדיוק זה! אז...השיר מאוד נגע לליבי ובדקתי מהו סוף השיר".

- "מה??? איך...איך בדקת?" ברוך התחיל לגמגם

- "מה זה משנה?" ענתה פנינה בזלזול. "אינך מעוניין לשמוע את סוף השיר?"

- "בטח שכן, תזכירי לי בבקשה"

- "בסדר, תשמע:

   'בחלונות יש טיפה

    תולעת עולה על עץ בגינה

    על הדשא זוחל צב עם שיריון... 

    בעלי בוגד בי במלון השרון
עכשיו תקח את הדברים שלך ותעוף מפה!

פניו של ברוך נפלו.