מלכת הפרחים

העיניים הירוקות שלך, מלאות בצבע דבש עדין המתמזג עם השקיעה, כאילו נועדו בשביל רגעים אלו, הפסיקו זה מכבר לחפש את הצדק שלא שוררת בהתנהגותם הבהמית והוולגרית של גברים. הם שברו את מוסכמות הטבע, המיסו את חוקי העולם, ואט-אט בעת הם חודרים למחשבותייך האפלות ביותר,אשר עליהם חשבת בעת לילה ארוך לאור ירח מלא וצהוב, פיצלו את לבבך לשניים.

את היית נסיכה שכמותה רואים רק באגדות, עם הצעיף הסגלגל והנעליים האפורות, אשר את הליכתך האצילה היה ניתן לזהות ממרחקים רבים, ואת קולך הנעים לבריות היה ניתן לשמוע, לעצום עיניים, ולדמיין גן-עדן.

היית הסמל הנצחי של חיי אהבה ללא פשרות, הספינקס אשר חי חיי נצח במחוזות נפשותיהם של אנשים אשר עדיין מאמינים בפנטזיה ציורית, הגל האחרון שלא נשבר על המזח.

וכמו כל דבר גם את נעלמת מן היופי הטבעי של העיירה המטאפורית שבה העברת את חייך.

אלפי נוודים ואיכרים חסרי-כל ניסו מזלם פעם אחר פעם, ואת סירבת בנימוס בחכותך לנסיך הראויי אשר פגשת בעת היותך תמימה, ואשר הבטיח כי ישוב יום אחד משדה הקרב.

אך הוא לא שב, וכך גם מוסריות האדם התקשתה למצוא את דרכה חזרה הביתה- אל לבם של בני האנוש שחיו סביבך.

היה זה הלם מוחלט בשבילך,אך לפני לכתך, כמו כל נסיכה בעלת קסמים נסתרים, שלפת את הארנב האחרון ממגבעתך בעלת שלושת נוצות הזהב, והנחלת את קסמך על היקום- מרסיסי גופך פרחו לראשונה בעולם פרחים, שמטרתם היא נוי בלבד.

פעימות ליבך פסקו,אך היופי שבעולם נשמר בעזרתך.