משוררי-האהבה

אני ישן ולבי ער  
נרגש וסוער


עמדתי מול דלתך ומעיי המו עליי
לבי פג החסיר פעימה
עמדתי מול מעשי הבריאה
שפשפתי עיניי בחוסר אמונה


נשקפת מבעד לחרך  כשחר אביבי
חייכך חיוך מלא מבוכה  ותש כוחי
רגליי רצו לגשת לאחוז בידייך
לומר לך אישה?קחי לבי בכפייך


השלתי נעליי עת הגעתי למתפנך
קדושת פלוני חשתי בקרבתך
הבטת בי בשקט מחריש  אוזניים
עינייך  מפלחות  לבי לשניים

שוררת לי שיר מספר האהבה
שאלת הגד מוכר הוא לך?
עניתי בשלילה
רציתי לשומעך משוררה
,

 

""אני ישנה ולבי ער..
לשמע קולו מפרפר
הוא וסוער.
ולנפשי אין מנוח  
ואין מרגוע ,
היבוא כרמי בזו הדלת,
אני שואלת?"

 

ולא עניתי רק הבטתי בה בערגה

בזאת שנשמתי אוותה