שחור ואדום

עם שחר בהיר, הכה שוב כאב,

כשצלצל פעמון וקרע את הלב,

 המבט החטוף, בחור העינית,

אמר את דברו, בדמעה צורבנית.

 הפחד חדר לו וגרם צמרמורות,

כשפילח עמוק את כיס הדמעות,

 הגזרה המרה, צרבה גרון ניחר,

כשרגע לפני, ניגנה, שירי זמר "צבר". 

שירים שניצחו, את כאב העבר,

והפיחו תקוות, לשלום המחר,

 ולפתע ביום של תקווה וחלום,

הפך, שחר בהיר, לשחור ואדום.

חיים שביט.