אפולו

אפולו

אפולו היא קראה לו

כששמע קולה

היה מרכין ראשו

צוהל בְּעֶרְגָּה

בעיניו החומות

שכן העצב.

בשעת בוקר מוקדמת

בטרם יבחינו בין זאב לְכֶלֶב

עלתה עליו

ידיה בַּרַעָמָה אחזו

שִׁדְרַתוֹ בין ירכיה נלחצה

ורגליה היחפות ננעצו בצלעותיו

הוא פרץ קדימה –

השמש עלתה וטפסה בשמים

ואל אמצע הרקיע הגיעה

זיעה כיסתה גופו

עורו השחור נָצַץ

נחיריו התרחבו

אדים מַהְבִּילִים עלו מהם

כְּשְצָנַף.

היא חיבקה צוארו

השכיבה גופה לאורך גופו

שריריו הרועדים

הרטיטו אותה.

הצמידה רגליה

אל צדי גופו

שלא תיפול

ויחד התרוממו

ועפו -

הוא היה פֶּגַּסוֹס שלה.