השור והמטדור

הוא ניסה לרסן את השור. השור היווה סכנת חיים של ממש עבורו. הוא יכול היה להרוג אותו בבעיטה אחת. המטדור חרק שיניים עד כדי כך שכמעט נסדקו, הידק את הלסת ופעל בשתי ידיו. הוא נאבק בשור הזה כל חייו. השור חסר האונים בעט וגנח והתפתל והשקיע כל כוחו במטרה להשתחרר מן המטדור הכובל אותו והשולט בכל אחת מתנועותיו הקטנות ביותר. המטדור התנהג אליו בקור רוח כמעט אכזרי. הוא הכאיב לו והצליף בו כדי שהשור יעשה מה שהוא דורש ממנו. כל חייו השור סבל מאימתו של המטדור.

האנשים מסביב פחדו מן המטדור וביקרו את דרך טיפולו בשור. אמרו שהוא מחמיר מדי, אין בו די רוך, ציפיותיו מן השור גבוהות מדי. כל סטייה הכי קטנה שהשור ביצע שלא לרוחו או שלא ברשותו של המטדור זיכתה את השור במנה הגונה של הצלפות, השפלה. השור לא רצה לחיות במצב כזה. הוא הורד אל הקרשים ונרמס והובך והוכפש וכל קיומו טושטש עד שלא נשאר ממנו דבר. אחרי כל טעות היה השור נשבר וקמל ונובל ומתנפץ לרסיסים.

כאשר השור גסס ומת לבסוף, איש לא רצה לגעת בפגר השחור הגדול והמסכן ומוכה הגורל שנשאר ממנו. המטדור, באותו קור רוח שנהג בשור בכל חייו, לקח את השור וקבר אותו. רגש היה בעיניו כשעשה זאת. רגש שאף אחד אחר לא היה יכול להיות מודע לו. המטדור הצטער וכאב מבפנים על הקשיחות שהפגין כלפי השור. הוא אהב את השור עד מוות, השור היה הוא עצמו. הוא היה חלק ממנו. הוא לא ידע אם להאשים את עצמו במות השור, ואם השור מת תוך מחשבה שאין הוא שווה כלום. האם הוא החדיר לשור את הרעיון כי השור הוא אפר ועפר? האם השור הרגיש כל חייו שאכזב את המטדור?