תמונת ילדות - בעקבות נושא היום

הובלת את התפוח למקום של קונפליקט, שהרי אלה הם החיים במהותם. היו ימים אחרים, מחסור שרר סביב. והתפוח שבקערה המתין כמעט שבוע ימים לנגיסה המיוחלת. לכל אותם אנשים שנזכרים בימים ההם בנוסטלגיה מתוקה, הנה זווית מעט שונה. מרתק וגם עצוב.

גלי יקרה שלי, עדיין רואה בעיני רוחי את התפוח ההוא ואת הצנצנת הירקרקה.

ואמא הפולניה שלי נתנה לי לסבול שבוע שלם, הוא היה כמו נרות חנוכה, לראותו בלבד...

אין לי הרבה נוסטלגיה מתוקה, אולי של שוקולד, שחלקו לילדים חפיסה קטנה. מאחר והייתי ילדה יחידה, אבא לקח קוביה אמא אחת ואני קיבלתי ארבע. וכשאני חושבת על זה, בעצם כולה הייתה שלי, היו צריכים לבקש ממני לכבד...

אחר כך כבר פיציתי עצמי במתוקים (יותר מדי).

תודה יקירתי על התגובה הנכונה.

המון תודה ידידי,

ואני מודה - זהו סיפור אמיתי.

תודה שאול ידידי,

זה דוקא היה תפוח אדום ויפה, כך זכור לי, ואני ילדה כבת שבע.

רק שעד שהגיע אלי ועוד שבוע עמד הפף אותו לבלתי אכיל.

והזכרון הזה הוא זיכרון אמיתי.

אותו תפוח אדום זכרון ילדות מדהים

ואת מגישה זכרון זה בכתיבה יפה ומרגשת.

גם אני חזרתי בעקבות שירך אל ימי המחסור שאני הכרתי בילדותי

ושם דווקא תפוח היה מצרך נדיר

מקסים

תודה אלי ידידי,

התפוח היה מצרך נדיר. תאר לעצמך שראתי תפוח אמיתי בגיל 7 בערך. עד אז זה רק היה התפוח שהוגש לשלגיה בסרט...

יקירתי,

הפגישה ההיא הראשונה עם תפוח אדום לחיים

לא הייתה מתקתקה

אבל מאז היו לי פגישות טובות ומתוקות

עם תפוחים...